ראה לעניין זה איטליא נ' מדינת ישראל, פ"ד נז(6) 793 (2003)(להלן: "עניין איטליא"); ע"פ 1318/07 אלטורי נ' מדינת ישראל (ניתן ביום 31.12.2007) וכן ע"פ 4808/08 מדינת ישראל נ' שרון מנחם (ניתן ביום 6.1.2009).

את הבקשה לביטול פסק הדין יש להגיש תוך 30 יום מהיום שהומצא לנאשם פסק הדין.

לאחר שעניינתי בנימוקי הבקשה ותגובת המשיבה, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה לביטול פסק הדין להידחות.

תחילה, יצוין כי עיון בתיק בית המשפט מעלה כי פסק הדין נמסר לידי המבקש כבר ביום 30.07.2024. לכן, היה על המבקש לעמוד בסד הזמנים הקבוע בחוק ודי בכך כדי להביא לדחיית הבקשה על הסף; סד הזמנים הקבוע בחוק אינו בגדר המלצה, המדובר בסד זמנים מחייב ועל ציבור הנהגים והמשתמשים בדרך לכבדו.

יפים בעניין זה דבריו של כב' השופט צלקובניק בעפ"ת (מרכז) 20041-12-22 יניב יהודה נ' מ"י (ניתן ביום 13.1.2023) שם נקבע כי:

"בעת שדנים בעבירת קנס קיימת חשיבות לסיום ההליכים במועדם".

זאת ועוד, המבקש קיבל הזמנה לדין לידיו, וכפי שעולה מאישור המסירה שנסרק תיק (ת/1), האחרון סירב לחתום עליו; על כן אין ממש בטענת המבקש כי "לא ראה" זימון לדיון וכי "אני נמצא בדרום בקשר לעבודה שלי".

בעניין זה אפנה לעפ"ת 25991-10-22 איזגיאייב נ' מדינת ישראל (ניתן ביום 15.12.2022) שם נקבע כי "אם נקבל באופן אוטומטי כל טענה בעלמא כי "לא קיבלתי את הזימון" או כי "אם הייתי מקבל את הזימון הייתי מתייצב לדיון", מבלי לתמוך טענה מעין זו בראיות או בהסברים מניחים את הדעת, נימצא חוטאים לרציונל שמאחורי הסעיף האמור, על כל המשתמע מכך."

באשר לטענת המבקש לפיה התקיים זה מכבר דיון בעניינו, בו הרכב הושב לידיו ועל כן לא ברור לא מדוע התקיימה ישיבה נוספת, אני רואה לנכון לציין כי טענות המבקש נוגעות לתיק בא"ש 2949-04-24 אשר התקיים בפני כב' השופט הבכיר יעקב בכר, ואין להם שום נגיעה לתיק זה.

לאור האמור, משקיימת בתיק הזמנה כדין, הרי שלא ניתן לקבוע כי הייתה סיבה מוצדקת אשר מנעה מהמבקש להתייצב לדיון אשר נקבע בעניינו, ואין למבקש אלא להלין על עצמו.

באשר לעילת עיוות הדין, הגם שהמבקש לא העלה טענה כזו מיוזמתו, מצאתי לנכון לבחון אותה.

בעניינו, לא רק שהמבקש לא הכחיש את ביצוע העבירה, אלא שהוא הודה כי הוא נעצר בדרכו לתיקון הליקויים ברכב; הטענה כי הרכב משמש לפרנסת המבקש, אין בה כדי להוות עיוות דין. ברע"פ 8427/17 מדינת ישראל נ' סאלם (ניתן ביום 25.03.2018) נקבע זה מכבר כי בעל דין הטוען לקיומה של עילת עיוות דין, נדרש לבסס את טענתו ולפרט טעמים הנתמכים במסמכים ובראיות שיש בהם פוטנציאל של ממש לשינוי התוצאה.

המבקש כאמור, לא הציג ראיות או טענות שיש בהן כדי לרדת לשורש העניין וללמד על בדבר קיומו של פוטנציאל של ממש לשינוי התוצאה, ומשכך לא ניתן לקבוע כי קיים חשש לעיוות דין.

בשולי ההחלטה אציין כי אי הגשת תגובה מטעם המשיבה אין משמעה קבלה אוטומטית של בקשת המבקש. ראה לעניין זה עפ"ת 2599110-22 איזגיאייב נ' מ"י, לפיו:

"ככלל, שעה שהוחלט על קבלת תגובת המאשימה, ראוי כי תגובה זו תוגש וכי בית המשפט ימתין לה. מן הצד האחר, לא צריך להיות חולק בדבר סמכותו של בית המשפט לתת החלטתו על סמך החומר המונח לפניו, ללא תגובה, וכאשר העדר תגובה אינו גורר קבלת הבקשה באופן אוטומטי (או כלשונו של המערער, יש לראות ב"התעלמות המאשימה כהסכמתה לביטול פסה"ד").

(ההדגשה אינה במקור, ג'.נ.-ע.)

לאור כל האמור, הבקשה נדחית ללא צורך בקיום דיון במעמד הצדדים (עניין איטליא).

המזכירות תמציא העתק ההחלטה לצדדים.

ניתנה היום, ל' חשוון תשפ"ה, 01 דצמבר 2024, בהעדר הצדדים.