1.  לפני בקשת הנאשמת להורות על ביטול כתב אישום מחמת התיישנות.

2.  כנגד המבקשת הוגש כתב אישום ביום 4.7.25, המייחס לה עבירה מיום 17.5.24 של נהיגה ברכב ובעת שהרכב היה בתנועה אחזה או השתמשה בטלפון שלא באמצעות דיבורית, בניגוד לתקנה 28 (ב)(1)(א) לתקנות התעבורה.

3.  כעולה מהבקשה, ביום 3.5.24 הוגשה על ידי הנאשמת בקשה להישפט בגין הדו"ח שקיבלה וביום 3.7.25, בחלוף למעלה משנה ממועד ביצוע העבירה, הוגש כתב האישום. על כן מבקשת להורות על ביטול כתב האישום מחמת התיישנות.

4.  המשיבה בתגובתה טענה כי יש לדחות את טענת ההתיישנות. לטענתה, בקשת המבקשת להישפט נקלטה במערכת המשטרתית ביום 3.6.24 וביום 20.4.25 נשלחה למבקשת הודעה על מועד הדיון במסגרת דואר רשום שמספרו RC502985636H4, אשר חזר ביום 5.5.25 מסיבה של "לא ידוע במען". כמו כן, ביום 23.4.25 נשלחה למבקשת הזמנה לדין נוספת במסגרת דואר רשום שמספרוRC502985635H4אשר נמסר לנמען. צורפו שני אישורי המסירה. בנוסף נטען, כי ביום 3.7.25 אושר הדו"ח במערכת המשטרתית ונפתח התיק בבית המשפט, כך שלא חלפה שנה מיום שליחת ההודעה ועד הגשת כתב האישום.

5.  בהחלטתי מיום 13.8.25 אפשרתי למבקשת להגיש תשובה לתגובה, זו לא הוגשה.

6.  לאחר שעיינתי בטענות הצדדים, הגעתי למסקנה כי דין הבקשה להידחות.

7.  סעיף 225א לחוק סדר הדין הפלילי קובע את מועדי המצאה בעבירות קנס :

"(א) עברה שנה מיום ביצוע עבירת קנס, לא יוגש עליה כתב אישום ולא תומצא בעניינה הודעת תשלום קנס לפי סעיף 228(ב); ואולם, בעבירת קנס שהיא עבירת תעבורה כמשמעותה בפקודת התעבורה, ובעל הרכב הוכיח כי לא חלה עליו אחריות לעבירה לפי סעיף 27ב לפקודה האמורה, ניתן להגיש כתב אישום או להמציא הזמנה למשפט או הודעת תשלום קנס, למי שנהג ברכב אם לא עברו שנתיים מיום ביצוע העבירה.

....

(ב) אין באמור בסעיף קטן (א) כדי למנוע הגשת כתב אישום נגד מי שביקש להישפט לפי סעיף 229, אף אם עברו המועדים הקבועים בסעיף קטן (א).

8.  סעיף 230 לחוק סדר הדין הפלילי קובע כי: "הודיע אדם לפי סעיף 229(א) שברצונו להישפט על העבירה, תישלח לו הזמנה למשפט תוך שנה מיום שנתקבלה הודעתו;"

9.  תקנה 44 א לתקנות סדר הדין הפלילי, תשל"ד-1974, שכותרתה חזקת מסירה קובעת כי:

"בעבירות תעבורה שעליהן חל סעיף 239א לחוק ובעבירות קנס רואים את ההודעה על ביצוע העבירה, ההודעה לתשלום קנס או ההזמנה למשפט לענין עבירת קנס כאילו הומצאה כדין גם בלא חתימה על אישור המסירה, אם חלפו חמישה עשר ימים מיום שנשלחה בדואר רשום, זולת אם הוכיח הנמען שלא קיבל את ההודעה או את ההזמנה מסיבות שאינן תלויות בו ולא עקב הימנעותו מלקבלן."

10.  בעפ"ת (מחוזי חי') 32864-03-25 יצחק מעלם נ' מדינת ישראל (נבו 23.3.2025) שניתן לאחרונה, נקבע כי המועד הקובע לעניין התיישנות- הינו מועד השליחה ולא מועד המסירה:

"בפסיקה נקבע לא אחת, כי המועד הקובע, המקים מחסום דיוני מפני המשך ניהול המשפט ובירור האשמה, הוא מועד משלוח ההזמנה לדין, ולא מועד ההמצאה - ר' בעניין זה רע"פ 4967/21 אליהו נחום בע"מ נ' מדינת ישראל (2.8.21); רע"פ 867/18 נתאי נ' מדינת ישראל (4.2.18). בענייננו , נראה כי המשיבה פעלה כדין, שכן ההזמנה לדין נשלחה אל המערער בטרם חלפה שנה מיום שהתקבלה בקשתו להישפט."

11.  במקרה שלפנינו, למבקשת מיוחסת עבירה מיום 17.5.24 מסוג ברירת משפט שהמחוקק קבע לצידה קנס. המבקשת קיבלה את הדו"ח ביד במועד ביצוע העבירה, הגישה בקשה להישפט ובקשתה התקבלה אצל המשיבה ביום 3.6.24. מעיון באישורי המסירה שהמציאה המשיבה, עולה כי ביום 20.4.25 נשלחה למבקשת הזמנה למשפט, לכתובתה בסחנין 3081000 בצירוף מספר תעודת הזהות שלה, וכן ביום 23.4.25 נשלחה לב"כ המבקשת, עו"ד טורקי טרביה, מגיש הבקשה, הזמנה שנייה למשפט, אשר נמסרה למיופה כח של הנמען ביום 12.5.25.

12.  מהאמור עולה כי המשיבה פעלה למשלוח הזמנה למשפט למבקשת באמצעות בא כוחה, במסגרת סד הזמנים הקבוע בחוק ובטרם חלפה שנה מרגע קבלת הבקשה להישפט. המבקשת קיבלה הזדמנות להתייחס לטענות שהועלו מטעם המשיבה בתגובתה והעובדות שצוינו שם, ובפרט לעניין משלוח ההזמנה לדין לכתובתו של בא כוחה ומסירתה אצלו, אך כאמור, עד מועד זה, טרם הוגשה מטעמה כל התייחסות לטענות אלה.

13.  סיכומו של דבר, בנסיבות אלה, דין הבקשה להידחות.

התיק קבוע להקראה ליום 10.11.25 בשעה 10.10.

ניתנה היום, י"ז אלול תשפ"ה, 10 ספטמבר 2025, בהעדר הצדדים.