המבקש טען כי אמנם ידע אודות מועד הדיון, אולם שכח מאותו מועד וסבר כי תישלח לו תזכורת. הסיבה אותה העלה המבקש אינה יכולה להצדיק את אי התייצבותו לדיון וביטול פסק הדין אשר ניתן בהעדרו. באחריות נאשם להתייצב לכלל הדיונים בעניינו, והדברים נכונים ביתר שאת מקום שהמבקש התייצב לדיונים הקודמים בעניינו, הוא ידע אודות קביעת מועד הדיון ליום 17.7.2025 ואף צוין על גבי הפרוטוקול מפורשות כי ככל שהנאשם לא ייתייצב לדיון, יישפט בהעדרו.

2. האם נוצר עיוות דין בשל שפיטת המבקש בהעדרו?

המבקש טען כי רישיון הנהיגה חיוני עבורו, הוא מתגורר בישוב מרוחק ממקום עבודתו ואין ביכולתו להגיע למקום העבודה באמצעות תחבורה ציבורית; עוד נטען כי המבקש משמש כהורה אומנה במשמורת מלאה והוא נדרש להביא את בת האומנה למפגשים עם בני משפחתה בהתאם להוראת בית המשפט.

למעשה המבקש כלל לא כופר במיוחס לו והוא מלין אך ורק אודות חומרה הענישה אשר הוטלה עליו. ברע"פ 8427/17 מדינת ישראל נ' סאלם (25.03.2018) נקבע זה מכבר כי בעל דין הטוען לקיומה של עילת עיוות דין, נדרש לבסס את טענתו ולפרט טעמים הנתמכים במסמכים ובראיות שיש בהם פוטנציאל של ממש לשינוי התוצאה. טענת המבקש כי הסיר את המחדל אין בה כדי ללמד בדבר עיוות הדין. גזר הדין היה ראוי ומאוזן; אמנם הוטלה על המבקש פסילה בת חודשיים, יחד עם זאת עסקינן במבקש אשר נהג לאחר שרישיון הנהיגה שלו פקע 3 שנים.

בשולי ההחלטה אציין את המובן מאליו כי אי הגשת תגובה על ידי המשיבה, אינו גורר קבלת אוטומטית של הבקשה לביטול פסק הדין שניתן בהעדר (ראה לעניין זה עפ"ת 2599110-22 איזגיאייב נ' מדינת ישראל).

לאור כל האמור, הבקשה נדחית ללא צורך בקיום דיון במעמד הצדדים (עניין איטליא).

המזכירות תמציא העתק ההחלטה לצדדים.

זכות ערר כחוק.

ניתנה היום, י"ג תשרי תשפ"ו, 05 אוקטובר 2025, בהעדר הצדדים.