תת"ע (ירושלים) 8229-01-25 – מדינת ישראל נ' פדל עיאד
בית משפט השלום לתעבורה בירושלים |
|
|
|
תת"ע 8229-01-25 מדינת ישראל נ' עיאד
תיק חיצוני: 95501337968 |
לפני |
כבוד השופטת מיכל שביט
|
|
מאשימה |
מדינת ישראל |
|
נגד
|
||
נאשם |
פדל עיאד |
|
|
||
|
|
|
|
||
החלטה
|
1. בקשה לביטול פסק-דין שניתן בהיעדר יש להגיש בצירוף תצהיר ואסמכתאות לתמיכה בנטען בה (רע"פ 9142/01 איטליא נ' מדינת ישראל, פ"ד נ"ז(6) 793, 802). המבקש לא צרף לבקשתו תצהיר ערוך כדין לאימות העובדות המשמשות יסוד לבקשה. די בכך כדי להביא לדחייתה.
2. גם לגופם של דברים, לא מצאתי שיש בבקשה ממש.
3. בהתאם להוראת סעיף 130(ח) לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], תשמ"ב-1982, "נגזר דינו של הנאשם בחטא או בעוון שלא בפניו, רשאי בית המשפט, על פי בקשת הנידון, לבטל את הדיון לרבות את הכרעת הדין וגזר הדין אם ניתנו בהעדרו, אם נוכח שהיתה סיבה מוצדקת לאי התייצבותו או אם ראה שהדבר דרוש כדי למנוע עיוות דין".
4. המבקש טוען כי לא התייצב לדיון מאחר שלא קיבל לידיו זימון כדין לדיון. מעיון באישור המסירה הסרוק בתיק, ומצורף גם לתגובת המשיבה, עולה כי למבקש נשלחה הזמנה לדין בדואר רשום, אשר לא נדרשה על ידו. בעניין זה חלה חזקת המסירה הקבועה בתקנה 44א לתקנות סדר הדין הפלילי, תשל"ד-1974 , הקובעת כי "בעבירות תעבורה שעליהן חל סעיף 239א לחוק ובעבירות קנס רואים את ההודעה על ביצוע העבירה, ההודעה לתשלום קנס או ההזמנה למשפט לענין עבירת קנס כאילו הומצאה כדין גם בלא חתימה על אישור המסירה, אם חלפו חמישה עשר ימים מיום שנשלחה בדואר רשום, זולת אם הוכיח הנמען שלא קיבל את ההודעה או את ההזמנה מסיבות שאינן תלויות בו ולא עקב הימנעותו מלקבלן". על מנת לסתור את חזקת המסירה הנ"ל, על המבקש להוכיח שלא קיבל את ההזמנה מסיבות שאינן תלויות בו. המבקש לא עמד בנטל ההוכחה. על כן לא מצאתי כי קיימת סיבה מוצדקת להימנעותו של המבקש מלהתייצב לדיון במועד.
5. כמו כן, לא מצאתי כי ביטול פסק-הדין דרוש למניעת עיוות דין. כפי שנפסק ברע"פ 8427/17 מדינת ישראל נ' אמנון סאלם (25.3.18, פורסם נבו) "על כל הטוען לקיומה של עילה זו, במסגרת בקשה לביטול פסק דין שניתן בהיעדר, להציג טעמים של ממש לביסוס טענתו, טעמים הנתמכים במסמכים ובראיות שיש בהם פוטנציאל של ממש לשינוי התוצאה". המבקש לא פרט טענות הגנה ולא הראה כי קיים סיכוי של ממש לשינוי התוצאה.
6. לזאת יש להוסיף, כי בגזר-הדין הוטלו על המבקש עונשים בתחתית מתחם הענישה, בכלל זאת פסילה לתקופת המינימום בלבד.
7. נוכח האמור לעיל ומשמצאתי כי בנסיבות העניין גובר האינטרס הציבורי המחייב את סופיות הדיון על פני נסיבותיו האישיות של המבקש, אני דוחה את הבקשה לביטול פסק-הדין.
ניתנה היום, כ"ח אייר תשפ"ה, 26 מאי 2025, בהעדר הצדדים.
