תת"ע (ירושלים) 8041-10-25 – איהאב חוסייני נ' מדינת ישראל
|
תת"ע (ירושלים) 8041-10-25 - איהאב חוסייני נ' מדינת ישראלשלום ירושלים תת"ע (ירושלים) 8041-10-25 איהאב חוסייני נ ג ד מדינת ישראל בית משפט השלום בשבתו כבית משפט לתעבורה בירושלים [02.12.2025] כבוד השופטת, סגנית הנשיא שרית זוכוביצקי-אורי החלטה
1. בפני בקשה לביטול פסק דין שניתן בהיעדר המבקש ביום 11.11.2025. 2. המבקש קיבל לידיו דו"ח מסוג הזמנה לדין המייחס לו עבירה שבוצעה ביום 22.05.2025 של נהיגה ברכב כשתוקף הרישיון פקע למעלה משנתיים בניגוד לסעיף 10(א) לפקודת התעבורה התשכא-1961. 3. ביום הדיון לא התייצב המבקש בבית המשפט ומשכך נשפט בהעדרו ונגזרו עליו העונשים הבאים: פסילה מלהחזיק או לקבל רישיון נהיגה לתקופה של 12 חודשים; פסילה על תנאי לתקופה של 4 חודשים למשך 3 שנים וקנס כספי בסך 1,500 ₪.
טענות הצדדים
4. לטענת המבקש הוא קיבל לידיו את הדו"ח ובגלל שאינו דובר את השפה העברית לא הבין כי עליו להתייצב בבית המשפט. עוד טען המבקש כי רישיון הנהיגה שלו פקע בגלל שלא התייצב לקורס נהיגה מונעת, וכי כיום יש לו רישיון זמני. בנוסף טען המבקש כי העונש אינו מידתי שכן מדובר בעבירה קלה שמתחם הענישה בה הוא תנאי וקנס בלבד.
5. המשיבה טענה כי המבקש קיבל את הזימון לדיון וחתם עליו. באשר לטענה כי אי ההתייצבות נבעה מחוסר הבנה של השפה העברית, טענה המשיבה כי מעיון בדו"חות ישנים של המבקש וצפייה בסרטוני מצלמות גוף, נראה כי המבקש מדבר ומבין עברית טובה. עוד טענה המשיבה כי העונש הינו מידתי וראוי ואינו חורג ממתחם הענישה, וכי אין נפקות לנסיבות בהן פקע רישיון הנהיגה של המבקש שכן יסודות העבירה מתקיימים.
דיון והכרעה
|
|
|
6. סעיף 126 לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], תשמ"ב-1982 קובע כי באין הוראה אחרת בחוק, דרך המלך בהליכים פליליים מורה על קיום דיון בעניינו של נאשם. כדברי כב' השופט שהם בע"פ 1903/99 חסין נ' מדינת ישראל (פורסם בנבו 7.4.2008): "העיקרון המנחה בהליכים פליליים- אשר יש הסבורים כי ניתן לו אף מעמד חוקתי- הוא כי דיון יתקיים בנוכחות הנאשם, נוכחות זו דרושה לשם קיומו התקין של המשפט כמו גם לשם מראית פני הצדק והבטחת אמון הציבור בהגינות ההליך הפלילי".
7. לכלל זה קיימים מספר חריגים שאחד מהם מעוגן בסעיף 240(א) לחוק סדר הדין הפלילי (נוסח משולב), התשמ"ב-1982 (להלן: "החסד"פ") הקובע כי בעבירות הקלות המוגדרות בו, ניתן לדון את הנאשם שלא בפניו, ככל שבית המשפט סבור כי לא ייגרם לו בכך עיוות דין.
8. כאשר נאשם הוזמן לדיון כדין ואינו מתייצב רואים אותו כמודה בעובדות הנטענות בכתב האישום.
9. סעיף 130 (ח) לחסד"פ קובע כי נאשם שאינו מתייצב למשפטו ונדון בהעדרו רשאי לבקש ביטול פסק דין, אולם יהיה עליו להוכיח אחד משני תנאים חלופיים. תנאי אחד הוא כי הייתה סיבה מוצדקת לאי התייצבותו והתנאי השני הוא כי ביטול פסק הדין דרוש כדי למנוע עיוות דין. ולעניין זה ראו רע"פ 9811/09 סמימי נ' מדינת ישראל (פורסם בנבו 29.12.09) בו נקבע כי: "לכל אדם הזכות ליומו בבית המשפט, ואולם זכות זו אינה מוחלטת ואין לאפשר ניצולה לרעה. היעדר התייצבות של אדם מדיון אליו זומן כדין עלולה להוביל לתוצאה כי יורשע בדין ודינו ייגזר, כשם שארע בענייננו. משכך היה, הנטל הוא על המבקש לבטל את פסק הדין להראות כי הייתה סיבה מוצדקת לאי התייצבותו או כי הביטול דרוש כדי למנוע עיוות דין כשם שמורה סעיף 130 (ח) לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], התשמ"ב-1982".
קיומה של סיבה מוצדקת לאי התייצבות המבקש
10. ההזמנה לדין נמסרה למבקש במועד ביצוע העבירה. המבקש טען כי לא הבין שמדובר בזימון לדיון, אלא חשב שמדובר בקנס כספי שעליו לשלם, ולכן לא התייצב לדיון. לטענת המבקש, הטעות נבעה בשל קשיי שפה. 11. הטענה לפיה טעות אנוש היא הגורם לתקלה נבחנה בעפ"ת 42642-12-17 שאול שלום נ' מדינת ישראל מיום 1.4.2018 שם נקבע: "גזירה שווה בעניין זה, ניתן לגזור מן ההלכות שנקבעו בסוגיית ביטול פסק דין שניתן בהעדר, לפיהן - שכחה, טעות, חוסר תשומת לב, או בלבול במועד, אף אם אירעו בתום לב, אינם מהווים טעם מוצדק כאמור (רע"פ 9142/01 סוראיה איטליא נ' מדינת ישראל , פ"ד נז(6), 793; רע"פ 418/85 פרץ נ' רוקינשטיין (13.8.85); רע"פ 5146/09 יהונתן שרעבי נ' מדינת ישראל, 28.7.2009).
|
|
|
12. טעות אנוש, אף אם אירעה בתום לב, אינה יכולה לעמוד לבדה כסיבה המצדיקה אי התייצבות לדיון שנקבע בעניינו של נאשם, כאשר דין דומה יחול גם באשר לטעות משרדית של עורך הדין, או לגבי טעות הנובעת מחוסר תשומת לב או מקשיי שפה של הנאשם עצמו (ע"פ 4448/09 קמר יעקב, עו"ד נ' מדינת ישראל מיום 27.7.2009, רע"פ 3518/15 אבטה מלקמו נ' מדינת ישראל מיום 8.6.2015, רע"פ 9109/17 מקסים סדובוי נ' מדינת ישראל מיום 19.12.2017).
13. אם התעוררו קשיי שפה, על המבקש היה לפנות למתורגמן על מנת לוודא כי הוא מבין לעומק את תוכן הדו"ח, ומשלא עשה כן, אין למבקש להלין אלא על עצמו (השוו 7122/07 טהא חיר נ' מדינת ישראל מיום 15.1.2018).
14. יתרה מכך, עיון בדו"ח שהוגש על ידי המשיבה, מלמד כי המבקש מסר תגובה בעברית. האמור בדו"ח משתלב עם טענות המשיבה בקשר להבנת השפה כפי שעולה מהסרטונים.
15. בנסיבות אלה אני קובעת כי ההזמנה לדיון נמסרה למבקש כדין וכי לא קיימת סיבה מוצדקת לאי התייצבותו בדיון.
האם קיים חשש לעיוות דין 16. גם במצב בו לא קיימת סיבה מוצדקת לאי התייצבותו של המבקש ניתן לבטל את פסק הדין שניתן בהיעדרו ובלבד שהדבר דרוש לשם מניעת עיוות דין (רע"פ 6165/17 סעדא נ' מדינת ישראל (פורסם בנבו 24.4.2018).
17. ככלל, ביטול פסק דין שניתן בהיעדרו של נאשם בשל החשש לעיוות דינו יעשה לאחר שהצביע על שיקולים כבדי משקל העשויים להביא לשינוי תוצאות פסק דינו (רע"פ 1911/18 עמיד גיש נגד מדינת ישראל (פורסם בנבו 27.5.2018). 18. המבקש טען כי ביום ביצוע העבירה היה כשיר לנהוג, ותוקף רישיונו פקע בעקבות אי התייצבותו לקורס נהיגה מונעת. בכך הודה המבקש בביצוע העבירה. 19. בהתאם לעובדות כתב האישום רישיונו של המבקש אינו בתוקף מיום 6.8.20 דהיינו כחמש שנים. לפיכך, טענת המבקש כי מדובר בעבירה קלה שהענישה הראויה בגינה הינה פסילה על תנאי וקנס אינה עולה בקנה אחד עם מתחם הענישה שנקבע בפסיקה לעניין העבירה. ההלכה היא שעבירה של נהיגה ללא רישיון בתוקף היא מהחמורות בפקודת התעבורה, וניתן אף להטיל מאסר בגינה (השוו רע"פ 8013/13 אמיר מסעוד נ' מדינת ישראל). משכך, אינני סבורה כי העונש שהוטל על הנאשם ומהווה עילה לביטול פסק הדין. 20. לפיכך, אני סבורה כי לא ייגרם לנאשם עיוות דין אם לא יבוטל פסק הדין.
לנוכח האמור ומכוח עקרון סופיות הדיון הבקשה נדחית. מזכירות תשלח ההחלטה לצדדים.
|
|
|
ניתנה היום, י"ב כסלו תשפ"ו, 02 דצמבר 2025, בהעדר הצדדים.
|




