החלטה

1. בהתאם להוראת סעיף 42(א) לפקודת התעבורה [נוסח חדש], פסילה שהטיל בית המשפט "תחל ביום מתן גזר הדין אם לא הורה בית המשפט הוראה אחרת", ובכפוף לסייג הקבוע בסעיף 42(ג) שם, לפיו בחישוב תקופת הפסילה לא תבוא במניין התקופה שחלפה עד מסירת הרישיון לרשות שנקבעה לכך בתקנות.

2. העולה מכל האמור הוא, שסעיף 42(ג) לפקודה קבע עיקרון אחריו אין מהרהרים, ולפיו התקופה שחלפה מיום גזר-הדין ועד למסירת הרישיון לרשות המוסמכת, לא תבוא במניין תקופת הפסילה.

3. כפי שציינתי בהחלטתי מיום 10.11.24, אין בתיק כל אינדיקציה להפקדת רישיון הנהיגה ביום 16.06.16 ואף לא לאחר יום 24.08.17, שאז הוטלו על הנאשם 3 חודשי פסילה נוספים, בהחלטה שהובאה לידיעת באת כוחו. בכל הכבוד, לא די בהצהרת ב"כ הנאשם מהעת הזאת, כי "כמיטב זכרונה" בוצעה הפקדה ביום 16.06.19 כדי להביא לחישוב הפסילה מיום מתן גזר הדין.

4. נוכח האמור לאמור, הבקשה נדחית.

ניתנה היום, כ"ה חשוון תשפ"ה, 26 נובמבר 2024, בהעדר הצדדים.