1. לפניי בקשה לביטול פסק דין שניתן בהיעדר המבקש ביום 13/2/25 (להלן: "פסק הדין").

2.         במסגרת פסק הדין הורשע המבקש בעבירת מהירות מיום 1/3/24 על המבקש נגזרו העונשים הבאים: פסילה בפועל למשך 3 חודשים, פסילה על תנאי וקנס.

3.         על פי סעיף 130(ח) לחסד"פ בית המשפט רשאי, על פי בקשת הנאשם, לבטל את פסק הדין בהתקיים אחד משני תנאים: סיבה מוצדקת לאי התייצבותו לדיון או גרימת עיוות דין כתוצאה מהותרת פסק הדין על כנו (ראו בנדון: רע"פ 9142/01 איטליא נ' מ"י, פ"ד נז(6) 793; רע"פ 7709/13 סאסי נ' מ"י, ניתן בתאריך 28.11.13).

4.         המבקש לא חולק כי ידע על המועד אך לטענת ב"כ הגיש בקשת דחיה ובדיעבד התברר כי הבקשה לא נקלטה.

5. ככלל טענות בדבר בלבול, או שכחה של מועד הדיון לא תתקבלנה כסיבה מוצדקת לאי התייצבות , הגם שבמקרים המתאימים ניתן לטעון לקיומו של חשש לעיוות דין, גם טענות בדבר חוסר האפשרות לקבל את דבר דואר בשל שהיה בחול, שהיה ממושכת במקום אחר בארץ , אשפוז בבית חולים וכיוצ"ב יש לתמוך במסמכים ואין לקבל טענות מעין אלה ללא תימוכין מספיקים" רע"פ 8427-17 מדינת ישראל נ' סאלם (פורסם בנבו)

6.         עם זאת, בשים לב למהות התיק, מצאתי כי יש ליתן למבקש את יומו בבית המשפט על מנת להסיר את החשש מפני עיוות דין, אולם זאת בכפוף לחיוב המבקש בתשלום הוצאות לטובת המדינה.

7.         סיכומו של דבר, הריני לקבל את הבקשה אך זאת בכפוף לחיוב המבקש בתשלום הוצאות לטובת המדינה בסך של 700 ₪, אשר ישולם על ידי המבקש עד ליום 19/4/25 שאחרת, יוותר פסק הדין על כנו.

8.         ככל שסכום ההוצאות ישולם בהתאם למועד האמור בהחלטה כאן, יועבר התיק לעיוני ע"י המזכירות ויקבע מועד חדש להקראה.

9.         המזכירות תעביר עותק החלטתי זו לצדדים.

ניתנה היום, י"ט אדר תשפ"ה, 19 מרץ 2025, בהעדר הצדדים.