הנאשם עתר לביטול פסק דין שניתן בהעדר התייצבות והמאשימה התנגדה לבקשה. לאחר ששקלתי את טענות הצדדים החלטתי לדחות את הבקשה.

הנאשם טוען כי לא קיבל את הזימון לדיון לא ידע על תוצאות גזר הדין רק באוקטובר 25 כשביקש לחדש את רשיונו נוגע לו כי נשפט בהעדרו .

המבקש טוען כי לא קיבל את אישור המסירה לדיון בנובמבר 24 והחתימה אינה חתימתו.

ראשית, המדובר בטענה כללית ובלתי מפורטת, הזימון אשר נשלח לכתובתו של הנאשם הכוללת ת.ד ספציפי , הזימון לדיון לחודש נובמבר 24 חזר מהסיבה לא נדרש וגזר הדין נמסר לידי הנמען הרשום כבר מיד לאחר הדיון ומאז חלפה כמעט שנה עד להגשת הבקשה .

בכתובת נרשם במפורש מס' ת"ד, הנאשם לא העלה טענה כי הרישום אינו נכון, אין הדבר מצביע על פגם במסירה.

מעבר לכך, אישור המסירה של גזר הדין חתום לכאורה בידי הנאשם. הנאשם לא התייחס כלל לחתימה זו, אשר נשלחה לאותה כתובת עצמה, ואת דבר קבלת הודעה זו לא הכחיש הנאשם.

הנאשם מוסיף ומעלה טענה כנגד העבירה, אף גם טענה זו היא כללית בלי ביסוס של ממש.

כבר פסק בית המשפט העליון כי "טענות לשיבושים בהגעת דברי הדואר יש לתמוך בחומר ממשי, ואין להעלות טענות מסוג זה בעלמא וללא כל תימוכין" (רע"פ 8427/17 אמנון סאלם) והוסיף באותו מקום כי "גם כאשר מדובר בבקשה לביטול פסק דין שניתן בהיעדר, יש להצביע על שיקולים כבדי משקל, שיש בהם פוטנציאל ממשי לשינוי התוצאה, על מנת שיבוטל פסק הדין בעילה של חשש לעיוות דין".

משמצאתי כי הנאשם זומן כדין לבית המשפט ולא הראה חשש ממשי לעיוות דין, החלטתי לדחות את בקשתו.

ככל שעוכב ביצוע פסק הדין, הרי עיכוב הביצוע מבוטל. אם הפקיד הנאשם כספים לצורך העיכוב, יש להשיבם לידיו כפוף לכל מניעה חוקית.

ניתנה היום, י"ב חשוון תשפ"ו, 03 נובמבר 2025, בהעדר הצדדים.