לגופו של עניין טען המבקש בבקשתו המקורית כי יש לו "טענות הגנה טובות", ולחילופין טענות לנסיבות המצדיקות הקלה בעונש. בהחלטה מיום 31.10 ציינתי כי טענות כלליות אלה אינן יכולות לבסס חשש ממשי לעיוות דין ולנאשם ניתנה הזדמנות לתקן בקשתו ולפרט טענותיו בתצהיר.

הנאשם הגיש תצהיר כאמור אך לא ראה לנכון לפרט הגנתו וחזר על טענה כללית כי "בשעתו החזיק ברכב אדם אחר, אשר נתק קשר, ולא הביע נכונות לקחת אחריות". המדובר באמירה אשר אינה עומדת בדרישות הפסיקה לפרט הגנה. הנאשם אינו נוקב בשמו של האדם שהחזיק ברכב, ומקל וחומר שאינו תומך טענתו זו בראייה כלשהי.

טענה חלופית של הנאשם היא להקלה בעונשו, שכן "העבירה הפכה לברירת משפט". ייאמר מיד כי טענה להקלה בעונש אינה עילה לביטול פסק דין, אלא להגשת ערעור לבית המשפט המחוזי. אולם מעבר לכך, טענת הנאשם אינה נכונה. המדובר בנהיגה בדרך עירונית במהירות של 48 קמ"ש מעל למותר, עבירה שעודנה מסוג "הזמנה לדין".

מעבר לנדרש חזרתי ועיינתי בגזר הדין ולא מצאתי כי החמרתי עם הנאשם יתר על המידה. הנאשם נהג במהירות גבוהה, תוך חציית צומת מרומזר באור ירוק. המדובר בנסיבה המוסיפה חומרה, שכן במקרה של התחלפות האור ברמזור או כניסת נהג אחר לצומת לא מאפשרת נהיגה במהירות כה גבוהה תגובה במועד. לפיכך, סבורני כי העונש שהוטל עליו הינו ראוי.

אשר על כן, הנאשם אף לא ביסס טענתו לעיוות דין כתוצאה משפיטתו בהעדר התייצבות.

מעבר לכל האמור לעיל, עיון בתיק מגלה כי פסק הדין הומצא לכתובתו של הנאשם ובתיק בית המשפט אישור המצאה חתום כדין מיום 3.7. בבקשתו טוען הנאשם כי על גזר הדין נודע לו "באקראי" מבלי לפרט מתי וכיצד, וטענה זו אינה יכולה לבוא להפרכת האמור באישור המסירה הנ"ל. לפיכך, הבקשה אף מוגשת באיחור ניכר ולא במסגרת התקופה בת 30 הימים שקבע המחוקק להגשתה.

לאור כל האמור לעיל גם יחד, הבקשה נדחית. אם טרם הופקד רשיון הנהיגה של הנאשם, למרות האמור בהחלטות הקודמות, יש לעשות כן באופן מיידי.

ניתנה היום, כ' חשוון תשע"ח, 09 נובמבר 2017.