החלטה

המבקש עתר לביטול פסק דין שניתן בהעדר התייצבות והמשיבה התנגדה לבקשה. לאחר ששקלתי את טענות הצדדים החלטתי לדחות את הבקשה.

הנאשם טוען כי לא קיבל את הזימון לדיון והעלה טענה כי יש עוד אנשים בכפר בו הוא גר העונים לשם שלו וכי אישור המסירה בתיק אינו כדין ואינו נושא את שם המבקש.

ראשית, המדובר בטענה כללית ובלתי מפורטת, אשר המבקש אינו מסבירה, אינו מסביר מי החתום באישור המסירה, אינו נוקב בכתובת המדויקת ואינו מראה היכן נפלה הטעות. שנית, בכתובת הרשומה בדו"ח נרשם במפורש מס' ת"ד.

בתיק בית המשפט קיים אישור מסירה מקורי ממנו עולה כי הזימון נמסר לבן משפחה המתגורר עם הנאשם בכתובתו הרשומה (טארק) לרבות ת.ד ספציפי. אישור המסירה חתום לכאורה בידי אותו טארק. המבקש לא התייחס כלל לאישור מסירה זה, ומלבד טענה בעלמא כי אישור המסירה לא התקבל ויש תושבים נוספים בעלי שם דומה בישוב מגוריו לא תמך בטענותיו בכל אסמכתא כזו או אחרת.

כבר פסק בית המשפט העליון כי "טענות לשיבושים בהגעת דברי הדואר יש לתמוך בחומר ממשי, ואין להעלות טענות מסוג זה בעלמא וללא כל תימוכין" (רע"פ 8427/17 אמנון סאלם) והוסיף באותו מקום כי "גם כאשר מדובר בבקשה לביטול פסק דין שניתן בהיעדר, יש להצביע על שיקולים כבדי משקל, שיש בהם פוטנציאל ממשי לשינוי התוצאה, על מנת שיבוטל פסק הדין בעילה של חשש לעיוות דין".

משמצאתי כי הנאשם זומן כדין לבית המשפט ולא הראה חשש ממשי לעיוות דין, החלטתי לדחות את בקשתו.

ככל שעוכב ביצוע פסק הדין, הרי עיכוב הביצוע מבוטל. אם הפקיד הנאשם כספים לצורך העיכוב, יש להשיבם לידיו כפוף לכל מניעה חוקית.