סבורני כי דין הבקשה להידחות.

לתיק בית המשפט סרוק אישור מסירה של הזימון לדיון מיום 19.05.22, על גביו מציין כי דבר הדואר נמסר למבקש. עוד סרוק לתיק אישור מסירה של פסק הדין מיום 20.10.22, אשר אף הוא נמסר למבקש.

מכאן- המבקש טוען כי היה חולה במועד הדיון, ובשל כך לא זכר את מועד הדיון, אולם כבר ביום 20.10.22 הומצאה לידיו ההודעה לפיה נשפט בהיעדרו, והיה עליו לפעול בתוך פרק הזמן הנקוב בדין, אולם הוא עשה כן רק לאחר למעלה משנה וחצי. יתרה מכך, טענת המבקש לעניין מצבו הרפואי, סמוך למועד הדיון, לא נתמכה באסמכתאות.

בהתאם להוראות סעיף 130(ח) סיפא לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], תשמ"ב-1982, הבקשה לביטול פסק דין שניתן בהיעדר תוגש בתוך 30 ימים מהמועד בו נודע למבקש על מתן פסק הדין, או בהסכמת התובע, אם הבקשה מוגשת בחלוף פרק זמן זה.

לפיכך, בית המשפט לא ייעתר לבקשה לביטול פסק דין, שהוגשה ללא כל הסבר לעניין הגשתה בשיהוי כה ניכר, של למעלה משנתיים וחצי, אלא אם תינתן לכך הסכמת התביעה, וזו, כאמור, לא ניתנה במקרה דנן.

לנוכח העובדה כי לא מתקיים ספק בהמצאה כדין, וכן לא מוכח הפרמטר החלופי- חשש לעיוות דין שיכול ויגרם במידה ולא יבוטל פסק הדין, ולעניין זה אזכור בעלמא של סרטון, ללא פירוט, הינו בבחינת מעט מדי מאוחר מדי, ולנוכח השיהוי המשמעותי בהגשת הבקשה, ללא כל הסבר לעניין זה וכן היעדר הסכמה מצד התביעה- דינה של הבקשה להידחות.

בשולי הדברים, מוטב היה אילו נמנע המבקש מאמירותיו הבלתי מכבדות כלפי השוטר, נותן הדוח, במסגרת הבקשה והתגובה שהגיש לתיק בית המשפט.

לפנים משורת הדין, הנני מורה על ביטול תוספת הפיגורים.

הקנס המקורי שהוטל ישולם עד ולא יאוחר מיום 02.11.25.

ההחלטה תומצא לצדדים ולמרכז לגביית קנסות.

ניתנה היום, כ"ו תמוז תשפ"ה, 22 יולי 2025, בהעדר הצדדים.