החלטה

הנאשם עתר לביטול פסק דין שניתן בהעדר התייצבות הנאשם טוען כי בשל טעות ברישום המועד לדיון לא התייצב .

אין כל חולק כי הנאשם זומן לדיון בעניינו ביום 17/7/28 במעמד האכיפה .

טעות הנאשם הינה רשלנותו ואין בכך סיבה מוצדקת לאי התייצבות לדיון. לפי סעיף 130(ח) לחסד"פ רשאי בית המשפט לבטל פסק דין שניתן בהעדר הנאשם "...אם נוכח שהייתה סיבה מוצדקת לאי התייצבותו [של הנאשם] או אם ראה שהדבר דרוש כדי למנוע עיוות דין". [ראו גם: רע"פ 9142/01 סוריא איטליא נ' מדינת ישראל, פ"ד נז (6) 793).

כפי שנקבע לא אחת בפסיקת בית המשפט העליון, "איבדתי", "שכחתי", "התבלבלתי", וכיוצא באלה תירוצים, אינם מהווים עילה מוצדקת לביטול פסק דין שניתן בהעדר הנאשם [ראו מיני רבים: רע"פ 10200/03 שחוח נ' מדינת ישראל [2003] הנאשם נשפט בהעדרו ונפסל מנהיגה בגין נהיגה במהירות מופרזת וללא רישיון רכב תקף, הנאשם טען כי איבד את הדוח ולכן לא התייצב, אך ערעוריו נדחו; רע"פ 8583/04 חילף איברהים נ' מדינת ישראל [2004], גם שם נשפט בהעדרו ונפסל מנהיגה בגין נהיגה באיסור שימוש וכשרישיון רכב אינו תקף, טען כי לא הופיע לדיון היות והדו"ח אבד לו. ערעוריו נדחו]. תקצר היריעה מלפרט את הפסיקה הקובעת חד משמעית כי התנהלות מסוג זה, אפילו אם היא בתום לב, אינה מהווה בסיס לביטול פסק דין שניתן בהעדר

משמצאתי כי הנאשם זומן כדין לבית המשפט ולא הראה חשש ממשי לעיוות דין, החלטתי לדחות את בקשתו.

ככל שעוכב ביצוע פסק הדין, הרי עיכוב הביצוע מבוטל. אם הפקיד הנאשם כספים לצורך העיכוב, יש להשיבם לידיו כפוף לכל מניעה חוקית.

בשולי החלטתי אציין כי אין זה ראוי שהמבקש (עורך דין במקצועו) יאמת את חתימתו בתצהיר.

ניתנה היום, ט' אלול תשפ"ה, 02 ספטמבר 2025, בהעדר הצדדים.