תת"ע (חיפה) 5727-01-25 – מדינת ישראל נ' עארף עבאדי
|
תת"ע (חיפה) 5727-01-25 - מדינת ישראל נ' עארף עבאדישלום חיפה תת"ע (חיפה) 5727-01-25 מדינת ישראל נ ג ד עארף עבאדי בית משפט השלום בשבתו כבית משפט לתעבורה בחיפה [23.10.2025] כבוד השופט אור לרנר החלטה
הנאשם טוען כי מעולם לא זומן לדיון בעניינו, וכי על אף שאישור המסירה חזר בציון "לא נדרש", מעולם לא נעשו ניסיונות לאיתורו. בנוסף, טוען הנאשם כי לא הוא שנהג ברכב בעת ביצוע העבירה, אלא מר עטא עבאדי, אשר מחזיק ברכב דרך קבע.
ביום 15.09.25 הוריתי למאשימה להגיש תגובתה אשר לא התקבלה עד למועד כתיבת שורות אלו.
על אף היעדר תגובת המשיבה נחה דעתי כי דין הבקשה להידחות.
עיון באישור המסירה שצורף לתיק נושא את שם הנאשם; מספר הזהות שלו; כתובתו המעודכנת (עליה לא חלק); שם עובד הדואר המוסר, חתימתו ותאריך המסירה. דבר הדואר חזר בציון "לא נדרש", ומשכך די באמור כדי להקים את חזקת המסירה ואין בטענות בעלמא אותן העלה הנאשם כדי לסתור החזקה (רע"פ 8427/17 אמנון סאלם (25.3.18)). לכל הפחות, על המבקש היה לתמוך טענותיו בחומר ממשי ולהגיש תלונה מתאימה לרשות הדואר. אין בידי לקבל הטענה לפיה "לא בוצעו ניסיונות לאיתורו של המבקש" - כאמור, דבר הדואר נשלח לכתובתו והוא לא דרש אותו. במקרה זה, אין לו אלא להלין על עצמו.
הנאשם הגיש בקשה להישפט לאחר שהוארך המועד במסגרת המ"ש 126-10-24. יצוין, כי הבקשה דנן התקבלה משום שהנאשם טען כי לא קיבל את הודעת הקנס כלל, והמשיבה לא הגיבה לבקשה. משכך, בהיעדר אישור מסירה, התקבלה הבקשה. אין הדבר דומה לענייננו. כאמור, בענייננו קיים אישור מסירה לפיו זימון לדיון נמסר לנאשם כדין. הדברים יפים מכוח קל וחומר מאחר ומדובר בדיון שנקבע לבקשתו של הנאשם. על הנאשם היה לברר באופן יזום אחר המועד שנקבע לבקשתו, ולא להמתין בחיבוק ידיים.
|
|
|
בנוסף, אין בידי לקבל טענת הנאשם לפיה לא הוא שנהג ברכב בזמן ביצוע העבירה, אלא מר עטא עבאדי. עיון בתצהירם של הנאשם ומר עבאדי מגלה כי המדובר בתצהירים לקוניים, אשר אינם מבססים כדבעי את היותו של הרכב בחזקתו של מר עבאדי; ור' לעניין זה הדברים שנאמרו בעניין סאלם המוזכר לעיל:
"כאמור, אין די בהכחשת העבירה בכדי להקים חשש לעיוות דין (עניין נג'אר). בעניין סמארה, טען המבקש כי אדם אחר נהג ברכבו במועד ביצוע העבירה, ולראיה צורף תצהירו של אותו אדם. נקבע, כי אין בכך די על מנת לבסס טענה של עיוות דין, שכן "תצהירו של מר יוסף סמארה, אשר ממנו עולה כי הוא ביצע את העבירה, הינו תצהיר סתמי, ואין בתוכנו כדי להעיד באילו נסיבות בוצעה העבירה, וכיצד זכור למגיש התצהיר מה היו מעשיו... כשנה טרם הגשתו של התצהיר" (וראו גם, רע"פ 2754/12 ביסמוט נ' מדינת ישראל (19.4.2012))." בנוסף, יצוין כי טענתו של הנאשם לפיה בנו (הנהג הנטען) מקבל דו"חות נוספים אודות הרכב שבענייננו אף היא איננה מגובה. לכל הפחות, היה על הנאשם לצרף דוגמאות לאותם דו"חות אשר היה בהן כדי לתמוך בטענתו.
לאור כל האמור לעיל, הבקשה נדחית ופסק הדין מיום 06.05.25 יעמוד על כנו.
זכות ערעור כחוק.
להודיע לצדדים.
ניתנה היום, א' חשוון תשפ"ו, 23 אוקטובר 2025, בהעדר הצדדים.
|
