כלומר, משהתברר כי הזימון נשלח בדואר רשום כדין, חזקה שההודעה נמסרה ועל המבקש מוטל הנטל להפריך חזקה זו, והוא לא עשה כן במקרה זה.

שנית, כפי שמורה הדין בקשה לביטול יש להגיש בתוך 30 יום. במקרה זה הומצא פסק הדין לכתובתו של הנאשם בסמוך לאחר פסק הדין, עוד בחודש יוני 2024, והבקשה דנן לא הוגשה אלא בחלוף כעשרה חודשים וכבר נקבע כי משלא הגשה בקשה במועד, רואים את הנאשם כמי שוויתר על זכותו לעשות כן.

לגופו של עניין העלה הנאשם שתי טענות. האחת כי הוא "שיזם את ההליך" לפיכך לא הגיוני שלא יתייצב לדיון. טענה זו אינה יכולה להתקבל. ראשית, אין מדובר כלל בדוח מסוג ברירת משפט שהוגש לאחר בקשת הנאשם, אלא בעבירת הזמנה לדין של נהיגה במהירות של 51 קמ"ש מעל למותר בדרך עירונית.

שנית, הנסיון מלמד כי גם בתיקים בהם מגישים אזרחים בקשות להישפט, פעמים רבות הם אינם מתייצבים לדיון עצמו ומחליטים לחזור בהם למעשה מהבקשה.

טענה נוספת של הנאשם היא כי לא הוא שנהג ברכב במועד הרלוונטי, וכי "האחר" יתייצב בהמשך לקבל אחריות. המדובר בטענה כללית שאינה מבוססת ואינה מבססת חשש ממשי לעיוות דין. כבר קבע בית המשפט העליון כי טענה מסוג זה, בלא ביסוס דינה להידחות (רע"פ 7709/13 שמעון סאסי נ' מדינת ישראל, רע"פ 8427/17 מדינת ישראל נ' אמנון סאלם).

עוד יוער כי העונש שהוטל על הנאשם בהליך אינו חמור כלל ועיקר והוא של פסילה מותנית, וקנס שאינו עולה בהרבה על קנס ברירת המשפט לעבירה של נהיגה במהירות של עד 40 קמ"ש על למותר במקום (וכאמור הנאשם הורשע בנהיגה במהירות של 51 קמ"ש מעל למותר).

לאור כל אמור לעיל, משלא סתר הנאשם את חזקת המסירה, משלא הגיש בקשתו במועד ומשלא ביסס חשש ממשי לעיוות דין, החלטתי לדחות את הבקשה.

פסק הדין שניתן ביום 2.6.24 נשאר על כנו.

ניתנה היום, ו' אייר תשפ"ה, 04 מאי 2025.