החלטה

בקשה לביטול פסק דין שניתן בהיעדר הנאשם.

לאחר עיון ושקילה נחה דעתי כי דין הבקשה להידחות , אף מבלי שאבקש תגובת המאשימה.

כידוע, סעיף 130 (ח) לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב] תשמ"ב 1982, מגביל את התקופה להגשת בקשה כגון זו למשך 30 ימים מיום שנודע לנאשם אודות פסק הדין. הנאשם טוען כי נודע לו על פסק הדין רק ביום 7.1.26 אך טענתו זו פשוט אינה אמת.

עיון במסמכי התיק מלמד כי הנאשם הגיש לתיק תצהיר הפקדה (חלף רישיון הנהיגה), כבר ביום 10.6.24. משמע הנאשם ידע על התיק ועל העונש (ואף ריצה אותו בפועל), כבר לפני יותר משנה וחצי. טענתו של המבקש כי עו"ד נסאר הגיש הבקשה ללא חתימתו וללא ידיעתו היא טענה חסרת משקל כל עוד היא אינה נתמכת בראיות של ממש ואף לא ניתן להתייחס אליה כל עוד אין בצידה התייחסות של בא-כוחו הקודם של הנאשם כפי שנדרש באשר לטענות של כשל בייצוג. ר' הדברים שנאמרו אך לאחרונה בעפ"ת 54948-12-25 בוטו נ' מדינת ישראל (29.12.25):

"לפי הפסיקה, על הטוען "כשל בייצוג" להראות קשר סיבתי-תוצאתי בין הייצוג הכושל לתוצאה העונשית [רע"פ 976-09-25 כהן נ' מדינת ישראל, פסקה 12 (21.9.2025)]. עוד עליו לבקש, מראש, את עמדת הסניגור הקודם לאותו "כשל בייצוג", ומקום בו תגובה כזו לא מוגשת אין כלל להידרש לטענה [ראו: רע"פ 4749/13 פלוני נ' מדינת ישראל [פורסם בנבו] (04.07.2013)]".

כן עולה כי הנאשם בעצמו צפה במסמכי התיק באמצעות מערכת נט המשפט; ובאופן פרטני צפה בגזר הדין עוד ביום בו הוא ניתן - 7.2.24.

די באמור לעיל כדי להוביל לדחיית הבקשה.