החלטה

הנאשם עתר לביטול פסק דין שניתן בהעדר התייצבות והמאשימה התנגדה לבקשה. לאחר ששקלתי את טענות הצדדים החלטתי לדחות את הבקשה.

המערער הודה בכך שקיבל הזמנה למשפט מידי השוטר, לדבריו ההזמנה אבדה לו ולכן לא ידע על הדיון. כפי שנקבע לא אחת בפסיקת בית המשפט העליון, "איבדתי", "שכחתי", "התבלבלתי", וכיוצא באלה תירוצים, אינם מהווים עילה מוצדקת לביטול פסק דין שניתן בהעדר הנאשם [ראו מיני רבים: רע"פ 10200/03 שחוח נ' מדינת ישראל [2003] הנאשם נשפט בהעדרו ונפסל מנהיגה בגין נהיגה במהירות מופרזת וללא רישיון רכב תקף, הנאשם טען כי איבד את הדוח ולכן לא התייצב, אך ערעוריו נדחו; רע"פ 8583/04 חילף איברהים נ' מדינת ישראל [2004], גם שם נשפט בהעדרו ונפסל מנהיגה בגין נהיגה באיסור שימוש וכשרישיון רכב אינו תקף, טען כי לא הופיע לדיון היות והדו"ח אבד לו. ערעוריו נדחו]. תקצר היריעה מלפרט את הפסיקה הקובעת חד משמעית כי התנהלות מסוג זה, אפילו אם היא בתום לב, אינה מהווה בסיס לביטול פסק דין שניתן בהעדר. בנסיבות אלה צדק בית המשפט קמא שדחה את הטענה בדבר אי התייצבות המערער כסיבה שאינה מוצדקת לאי התייצבותו, ובהעדרו, ראה אותו כמי שמודה בכתב האישום כמתחייב מהוראות סעיף 240(א) לחסד"פ.

משמצאתי כי הנאשם זומן כדין לבית המשפט ולא הראה חשש ממשי לעיוות דין, החלטתי לדחות את בקשתו.

ככל שעוכב ביצוע פסק הדין, הרי עיכוב הביצוע מבוטל. אם הפקיד הנאשם כספים לצורך העיכוב, יש להשיבם לידיו כפוף לכל מניעה חוקית.

הנאשם ידאג להסדרת הקנס מול מרכז הגבייה.