החלטה

הנאשם עתר לביטול פסק דין שניתן בהעדר התייצבות והמאשימה התנגדה לבקשה. לאחר ששקלתי את טענות הצדדים החלטתי לדחות את הבקשה.

הנאשם טוען כי לא קיבל את הזימון ראשית, המדובר בטענה כללית ובלתי מפורטת, אשר הנאשם אינו מסבירה, אינו נוקב בכתובת המדויקת ואינו מראה היכן נפלה הטעות.

שנית, בכתובת נרשם במפורש מס' ת"ד, הנאשם לא העלה טענה כי הרישום אינו נכון אין הדבר מצביע על פגם במסירה.

מעבר לכך, ההודעה על פסק הדין, אשר נשלחה לאותה כתובת עצמה, ואת דבר קבלת הודעה זו לא הכחיש הנאשם.

כבר פסק בית המשפט העליון כי "טענות לשיבושים בהגעת דברי הדואר יש לתמוך בחומר ממשי, ואין להעלות טענות מסוג זה בעלמא וללא כל תימוכין" (רע"פ 8427/17 אמנון סאלם) והוסיף באותו מקום כי "גם כאשר מדובר בבקשה לביטול פסק דין שניתן בהיעדר, יש להצביע על שיקולים כבדי משקל, שיש בהם פוטנציאל ממשי לשינוי התוצאה, על מנת שיבוטל פסק הדין בעילה של חשש לעיוות דין".

משמצאתי כי הנאשם זומן כדין לבית המשפט ולא הראה חשש ממשי לעיוות דין, החלטתי לדחות את בקשתו.

ניתנה היום, ט' אלול תשפ"ה, 02 ספטמבר 2025, בהעדר הצדדים.