תקלה משרדית לא התקבלה כנסיבה המצדיקה כשלעצמה ביטול פסק דין והפסיקה בהקשר זה רבה מאוד ולדוגמא רע"פ 5377/03 וג'די, רע"פ 1381/07 דכה, ע"פ 70050/99 חרובי, עפ"ת 22997-05-14 אבו כוש, עפ"ת 139650-04-18 סגיר ואחרים רבים מספור.

לפיכך, אין הנאשמת זכאית לביטול פסק הדין עקב פגם בזימון, והיה עליה להראות בבקשתה כי הדיון בהיעדר התייצבות גרם לה לעיוות דין. כידוע, ביטול פסק דין שניתן בהיעדרו של נאשם בשל החשש לעיוות דינו יעשה לאחר שהצביע על שיקולים כבדי משקל העשויים להביא לשינוי תוצאות פסק דינו (רע"פ 2575/17 גייאר נ' מדינת ישראל ; רע"פ 8626/14 מוחמד סמארה נ' מדינת ישראל; רע"פ 1911/18 עמיד גיש נגד מדינת ישראל, וכפי שנפסק:

"טענות כלליות וסתמיות בדבר קיומו של עיוות דין, מבלי להניח תשתית ראייתית בעלת משקל לתמיכה בטענה, לא יובילו, ככלל, לבטלותו של פסק הדין, בעילה זו. ...על כל הטוען לקיומה של עילה זו, במסגרת בקשה לביטול פסק דין שניתן בהיעדר, להציג טעמים של ממש לביסוס טענתו, טעמים הנתמכים במסמכים ובראיות שיש בהם פוטנציאל של ממש לשינוי התוצאה."

רע"פ 8427/17 מדינת ישראל נ' אמנון סאלם.

המבקשת לא העלתה בתצהירה טענה כלשהי לגופו של עניין, ואין מקום לביטול פסק הדין על מנת לאםפשר לה להעלות טענותיה כאמור בבקשה.

מעבר לנדרש, אף אין לומר כי העונש שנגזר על הנאשמת בהיעדר התייצבות חמור. כבר נפסק כי טענה כנגד חומרת העונש אינה מצדיקה ביטול פסק הדין, אולם במקרה זה דומה כי אף אם אבוא לקראת הנאשמת ואבחן את העונש לגופו אין המדובר בענישה מחמירה. למרות עתירת המאשימה להטלת פסילת רשיון, פסילה מותנית וקנס, גזרתי על הנאשמת קנס בלבד בסכום של 1,600 ₪, דהיינו סכום הגבוה רק במעט מסכום ברירת המשפט לעבירה של נהיגה במהירות של עד 40 קמ"ש מעל למותר במקום, וזאת כאשר הנאשמת חרגה מהמהירות המותרת ב - 45 קמ"ש.

אשר על כן, ראיתי לנכון לדחות את הבקשה ולהותיר את פסק הדין שניתן בהיעדר התייצבות על כנו.

ניתנה היום, כ"ח אייר תשפ"ה, 26 מאי 2025.