החלטה

הנאשם עתר לביטול פסק דין שניתן בהעדר התייצבות כמפורט בהחלטתי מיום 28.10 והמאשימה התנגדה לבקשה.

לאחר ששקלתי את טענות הצדדים, החלטתי לדחות את הבקשה.

הבוקר דנתי בבקשה דומה של הנאשם דנן בתיק 13007-11-24, והחלטתי לדחות את הבקשה שם. והנימוקים להחלטתי כאן, זהים למעשה להחלטתי בתיק הנ"ל.

כך, צודקת המאשימה והבקשה מוגשת באיחור ניכר. פסק הדין ניתן ביום 18.2.25, על פי אישור המסירה בתיק בית המשפט, הומצא לנאשם ביום 9.3.25, והבקשה הוגשה רק לאחר כשבעה חודשים ממועד זה.

כפי שפירטתי בהחלטה המקבילה, משלא פעל במועד, איבד הנאשם את זכותו לבקש ביטול פסק הדין, ואין לי אלא לחזור על האמור באותה החלטה.

בנסיבות אלה, היה מקום לדחיית הבקשה על הסף, עקב הגשתה באיחור, אולם ממילא יש לדחותה היות והנאשם לא ביסס טענתו להצדקת אי התייצבותו או הראה הגנה טובה לגופו של עניין.

הנאשם הכחיש קבלת הזימון לדיון שנערך בחודש מרץ, אך בתיק בית המשפט אישור מסירה מיום 7.10.24, חתום לכאורה בחתימת ידו. הטענה שהעלה הנאשם היא טענה כללית וחלופית לפיה "אין חתימה ו/או החתימה אינה חתימתי". לא רק שהטענה כוללת טענות עובדתיות חלופיות, הרי שהיא נטענת באופן כללי והיא זהה לטענה שהעלה הנאשם בתיקים אחרים בהם הגיש בקשות דומות.