החלטה

1. בפניי בקשה לביטול פסק דין שניתן בהיעדר המבקש ביום 12.6.18 (להלן: "פסק הדין").

2. במסגרת פסק הדין הורשע המבקש בעבירה של שימוש בטלפון נייד בזמן נהיגה ונגזר עליו קנס בסך 1,100 ₪.

3. המבקש, עורך דין במקצועו, טען כי הגיש בקשה להישפט אך מעולם לא קיבל לידיו זימון לדיון. טען כי רק ביום הגשת הבקשה קיבל באופן אקראי בדואר את החלטת בית המשפט ומייד פנה טלפונית לבית המשפט ומבירור שערך עלה כי אין זימון כדין. טען כי עיון באישור המסירה מוכיח כי הוא אינו חתום עליו וכי לא נודע לו אודותיו שאחרת היה מתייצב לדיון. טען כי יש לו סיכויי הצלחה טובים וביקש לקבל יומו בבית המשפט.

4. ב"כ המשיבה התנגדה לבקשה וטענה כי אישור המסירה חזר כלא נדרש על ידי המבקש. טענה כי מדובר בהמצאה כדין על פי תקנה 44א לתקנות סדר הדין הפלילי. טענה כי בנסיבות אלה אין למבקש להלין אלא על עצמו שכן זומן כדין.

5. לאחר ששקלתי טענות הצדדים החלטתי לדחות הבקשה.

6. על פי סעיף 130(ח) לחסד"פ בית המשפט רשאי, על פי בקשת הנאשם, לבטל את פסק הדין בהתקיים אחד משני תנאים: סיבה מוצדקת לאי התייצבותו לדיון או גרימת עיוות דין כתוצאה מהותרת פסק הדין על כנו (ראו בנדון: רע"פ 9142/01 איטליא נ' מ"י, פ"ד נז(6) 793; רע"פ 7709/13 סאסי נ' מ"י, ניתן בתאריך 28.11.13).

7. משלוח הזמנה באמצעות דואר רשום מקים "חזקת מסירה" כאשר על הנמען מוטל הנטל להוכיח כי לא קיבל את ההודעה מסיבות שאינן תלויות בו (ראו לעניין זה רע"פ 8626/14 סמארה נ' מ"י, 10.2.15 וכן רע"פ 106/15 קריב נ' מ"י, 20.1.15).