החלטה

הנאשם עתר לביטול פסק דין שניתן בהעדר התייצבות והמאשימה התנגדה לבקשה. לאחר ששקלתי את טענות הצדדים החלטתי לדחות את הבקשה.

הנאשם טוען כי לא קיבל את הזימון לדיון. ואולם, בתיק מצויים שני אישורי מסירה - האחד חתום על ידי הנאשם עצמו, והשני על ידי בן משפחתו. הנאשם לא התייחס כלל לאישורים אלה, לא טען כי אינם תקינים, ולא סיפק כל הסבר לסתירה שבין טענתו לבין אישורי המסירה הקיימים בתיק.

כבר פסק בית המשפט העליון כי "טענות לשיבושים בהגעת דברי הדואר יש לתמוך בחומר ממשי, ואין להעלות טענות מסוג זה בעלמא וללא כל תימוכין" (רע"פ 8427/17 אמנון סאלם) והוסיף באותו מקום כי "גם כאשר מדובר בבקשה לביטול פסק דין שניתן בהיעדר, יש להצביע על שיקולים כבדי משקל, שיש בהם פוטנציאל ממשי לשינוי התוצאה, על מנת שיבוטל פסק הדין בעילה של חשש לעיוות דין".

משמצאתי כי הנאשם זומן כדין לבית המשפט ולא הראה חשש ממשי לעיוות דין, החלטתי לדחות את בקשתו.

ככל שעוכב ביצוע פסק הדין, הרי עיכוב הביצוע מבוטל. אם הפקיד הנאשם כספים לצורך העיכוב, יש להשיבם לידיו כפוף לכל מניעה חוקית.

הנאשם ידאג להסדרת הקנס מול מרכז הגבייה.

ניתנה היום, י"ב תמוז תשפ"ה, 08 יולי 2025, בהעדר הצדדים.