כמו כן, בחנתי את בחנתי אף את טענותיה של הנאשמת בעניין הכשלים הראייתיים, טענות שעיקרן גרסת השוטר אל מול גרסת המבקש. טענות אלה יכול והיו בעלות משקל, לו היה מתנהל הליך הוכחות ומהימנות השוטר הייתה עומדת למבחן בעת עדותו, אך אין די בהם כדי להצדיק בשלב זה היענות לבקשתה של הנאשמת (ר' עפ"ת 36798-04-18 הייתם סבית נ' מדינת ישראל (31.5.18). למעלה מן הצורך יצוין כי גרסת הנאשמת לפיה רכב אחר נסע מעל המהירות המותרת ולא היא עצמה ממילא איננה מבוססת.

זאת ועוד, עיון בתיק בית המשפט מעלה כי פסק הדין נמסר בכתובתה של הנאשמת כבר ביום 22.07.25. דבר הדואר חזר בציון "לאחר ביקור שלישי - הודבק", ומשכך חזקה שנמסר כדין. הנאשמת הגישה את בקשתה רק ביום 11.09.25 - באיחור. על פי הוראות החוק, ניתן להגיש בקשה לביטול פסק דין שניתן בהיעדר רק 30 ימים מיום שהומצא פסק הדין לנאשם (סעיף 130(ח) סיפא לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב] התשמ"ב- 1982), זאת לא עשה הנאשמת, ולפיכך אין לה להלין אלא על עצמה. ר' לעניין זה עפ"ת 50287-05-22 סיביליה נ' מ"י (17.6.22):

"עוד אוסיף כי בנסיבות אלה, כאשר המערער לא מסר עובדות כהוויתן לגבי המצאת פסק הדין, הרי שאין מקום להתערב גם בהחלטת בית משפט קמא לפיה הבקשה לביטול פסק הדין המתבססת על מועד אישור המסירה, הוגשה שלא בסד הזמנים על פי סעיף 130(ח) לחוק סדר הדין הפלילי, ויש לדחותה".

לאור האמור לעיל, הבקשה נדחית ופסק הדין מיום 02.07.25 יעמוד על כנו.

זכות ערעור כחוק.

להודיע לצדדים.

ניתנה היום, ג' חשוון תשפ"ו, 25 אוקטובר 2025, בהעדר הצדדים.