עסקינן בבקשה לביטול פסק דין שניתן בהיעדר המבקש ביום 12.5.2024.

עיינתי בטיעוני הצדדים בבקשה ובתגובה ובהודעה מטעם המבקש.

בית המשפט ייעתר לבקשה לביטול פסק דין שניתן בהיעדר המבקש אם הייתה הצדקה להיעדרו מן הדיון או אם קיים חשש שנגרם לו עיוות דין.

אשר לתנאי הראשון - ברי כי זה לא מתקיים בענייננו, שעה שאין מחלוקת כי המבקש קיבל את הדו"ח מהשוטר וקיבל את ההזמנה לדיון במועד ביצוע העבירה. כך שקיימת אינדיקציה ברורה לידיעת המבקש אודות הדיון בו נשפט בהיעדרו, ואין על כך מחלוקת; ואין לקבל את טענת המבקש בעלמא, כי קיבל עדכון מהמזכירות שהדיון בוטל; ואין גם בתדפיס מועדי הדיונים ממערכת נט המשפט שצורף כנספח ג' לבקשה כדי לתמוך בטענת המבקש בדבר ביטול הדיון, שכן מדובר אך ב"ביטול" טכני בשל העברת הדיון לשופט, והעדכון ביומן הדיונים בוצע בד בבד עם ה"ביטול", ומדובר אך ברישום טכני של המזכירות מבלי שהדיון בוטל.

על כך יש להוסיף כי המבקש לא גילה כל עניין בדיון, על אף שכאמור היה מודע לקיומו, לא טרח לבדוק מה נקבע בעניינו בסמוך לאחר הדיון, ופנייתו לבית המשפט לצורך ביטול פסק הדין רק לאחר כשנה ו3 חדשים נעשתה בשיהוי משמעותי ולא מוסבר.

אשר לתנאי השני - גם תנאי זה לא מתקיים בענייננו, שכן המבקש מודה בביצוע העבירה.

וגם העונש שהושת על המבקש (פסילה על תנאי של חודש ולשנה וקנס) הינו סביר, בהתחשב בתקופה של מעל שנה במהלכה לא נבדק הרכב ולא אושרה תקינותו לנוע בדרכים, עבירה המהווה סיכון משמעותי הן לנהג והן ליתר המשתמשים בדרך; ועל אף הסרת המחדל בדיעבד, והנסיבות האישיות שפורטו, אין בעונש שהוטל כדי להקים חשש לעיוות דין.

לפיכך, הבקשה נדחית, ללא צורך בדיון במעמד הצדדים (רע"פ 8427/17 מדינת ישראל נ' אמנון סאלם (פורסם בנבו, 25.03.2018); ע"פ 4808/08 מדינת ישראל נ' שרון מנחם (פורסם בנבו, 06.01.2009)).

עיכוב הביצוע שניתן מבוטל בזאת.

ההחלטה תומצא לצדדים.

ניתנה היום, כ"א אלול תשפ"ה, 14 ספטמבר 2025, בהעדר הצדדים.