החלטה

לאחר ששקלתי את טיעוני הצדדים ועיינתי באסמכתאות המצורפות, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להידחות.

על אחד משני אדנים יכול בית המשפט לבסס את מסקנתו לביטול פסק דין שניתן בהעדרו של נאשם; סיבה מוצדקת לאי ההתייצבות או מניעת עיוות דין (לדיון מפורט ומורחב, ראו רע"פ 8427/17 מדינת ישראל נ' סאלם (25.3.2018) (להלן: "עניין סאלם")).

המדובר בדו''ח מספר 90524523785, בגין עבירת אי ציות לאור אדום מיום 06.07.22. דו''ח מסוג הזמנה לדין בו זומן הנאשם ליום 08.07.24. בדיון במועד זה, נדחה להקראה ליום 10.02.25 על מנת לזמן את הנאשם כדין, וגזר הדין ניתן במועד הנדחה בהיעדר.

באשר למסירה, נטען כי המבקש לא קיבל כלל את הדו''ח לידיו. טענה עובדתית זו נטענה בעלמא וללא כל תימוכין, כאשר לא צורפו כל אסמכתאות המעידות כאמור. לא הוצגו בפניי מסמכים המעידים כי המבקש ערך בירור מול הדואר בגין טענה זו. (וראו רע''פ 8427/17 מדינת ישראל נ' סאלם, פסקה 35, (25.03.18): "כאשר דו''ח העבירה, ההזמנה לדיון או כתב האישום נשלחים בדואר רשום לכתובתו של המבקש במשרד הפנים, לא תעמוד לו, ככלל, טענה לקיומה של סיבה מוצדקת לאי התייצבות... טענות לשיבושים בהגעת דברי הדואר יש לתמוך בחומר ממשי, ואין להעלות טענות מסוג זה בעלמא וללא כל תימוכין" כן ראו לעניין זה רע''פ 1771/19 עבודי נ' מדינת ישראל, 11.07.19. מדובר בדו''ח מהעת האחרונה וניתן בנקל לערוך בירור ברשות הדואר.

מעיון בנתוני המצאת הזימון לדיון למועד 10.02.25 בנט המשפט, עולה כי הזימון נמסר "לידי הנמען הרשום" ביום 18.07.24. על כן התקיימה מסירה כדין.

באשר לטענת עיוות הדין, כבר נקבע כי לא כל מי שכופר ולא התייצב זכאי לביטול פסק-דין. (רע"פ 1773/04 אלעוברה נ' מדינת ישראל, פסקה 5). וכן טענה להסבה או טענה כי אחר נהג ברכב, אין בה כשלעצמה כדי לבסס חשש מפני עיוות דין. ראו לדוגמה; רע"פ 9580/11 יוסף נ' מדינת ישראל (27.12.11) ועפ"ת 2047-09-22 סלומן נ' מדינת ישראל (24.10.22).