החלטה

לאחר ששקלתי את טיעוני הצדדים ועיינתי באסמכתאות המצורפות, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להידחות.

המדובר בדו''ח מספר 90527864582, בגין עבירת מהירות מיום 29.09.23. דו''ח מסוג הזמנה לדין בו זומן הנאשם ליום 20.01.25, וגזר הדין ניתן במועד זה בהיעדר.

על אחד משני אדנים יכול בית המשפט לבסס את מסקנתו לביטול פסק דין שניתן בהעדרו של נאשם; סיבה מוצדקת לאי ההתייצבות או מניעת עיוות דין (לדיון מפורט ומורחב, ראו רע"פ 8427/17 מדינת ישראל נ' סאלם (25.3.2018) (להלן: "עניין סאלם")).

באשר לאישור המסירה, אישור המסירה הראשון חזר בציון " לא נדרש" וכבר נקבע כי אין בטענת "לא נדרש" כדי לפגוע בחזקת המסירה. (ראו עפ''ת 2047-09-22 סלומן נ' מדינת ישראל, פורסם בנבו 24.10.2022).

כן המבקש טען לעניין אישור המסירה השני החתום בידי בן משפחה, כי החתימה זויפה. טענה עובדתית זו נטענה בעלמא וללא כל תימוכין, כאשר לא צורפו כל אסמכתאות המעידות כאמור. לא הוצגו בפניי מסמכים המעידים בדבר הגשת תלונה במשטרת ישראל, או לכל פחות כי המבקש ערך בירור מול הדואר בגין טענה זו. (וראו רע''פ 8427/17 מדינת ישראל נ' סאלם, פסקה 35, (25.03.18): "כאשר דו''ח העבירה, ההזמנה לדיון או כתב האישום נשלחים בדואר רשום לכתובתו של המבקש במשרד הפנים, לא תעמוד לו, ככלל, טענה לקיומה של סיבה מוצדקת לאי התייצבות... טענות לשיבושים בהגעת דברי הדואר יש לתמוך בחומר ממשי, ואין להעלות טענות מסוג זה בעלמא וללא כל תימוכין" כן ראו לעניין זה רע''פ 1771/19 עבודי נ' מדינת ישראל, 11.07.19. מדובר בדו''ח מהעת האחרונה וניתן בנקל לערוך בירור ברשות הדואר.

באשר לעיוות הדין, כבר נקבע כי טענה להסבה או טענה כי אחר נהג ברכב, אין בה כשלעצמה כדי לבסס חשש מפני עיוות דין. ראו לדוגמה; רע"פ 9580/11 יוסף נ' מדינת ישראל (27.12.11) ועפ"ת 2047-09-22 סלומן נ' מדינת ישראל (24.10.22).