בפני בקשה לביטול פסק דין שניתן בהעדר הנאשם. הנאשם זומן למשפטו כדין באופן בו זימון למשפטו נמסר לו ידנית ע"י השוטר. המבקש התייצב לדיון הראשון וביקש דחייה לצורך שכירת שירותי עו"ד. מותב זה הסכים לדחייה וקבע התיק למועד אחר לפי בקשת המבקש. המבקש לא התייצב לדיון ורק כעבור כחודש הגיש בקשה לביטול פסה"ד שניתן בהעדר וטען כי לא התייצב לדיון מאחר והיה חולה. המבקש לא צירף לבקשתו אישור מחלה להוכחת טענתו.

על ענייננו חלה הוראת סעיף 130(ח) לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב],

כדי שיבוטל פסק דין הנובע ממשפט אליו לא התייצב נאשם שזומן כדין יהיה על המבקש להראות טעם ממשי אשר מנע ממנו את היכולת להתייצב או להגיש בקשת דחייה מנומקת מבעוד מועד.

לחליפין עליו להראות כי נגרם לו עיוות דין כתוצאה מהחלטת בית המשפט.

בית המשפט העליון קבע ברע"פ 8427/17 מדינת ישראל נגד אמנון סאלם הלכה ברורה ביחס לנטלים בהם צריך לעמוד מבקש בבקשה מסוג זה כדי שפסק דין אשר ניתן בהעדרו יבוטל.

בית המשפט העליון אף קבע כי דיון בנוכחות הצדדים בבקשה מסוג זה הוא החריג ולא הכלל.

חובה על המבקש להצביע על סיבה המצדיקה את אי התייצבותו לדיון ולחליפין להראות כי נגרם לו עיוות דין וזאת אגב הצבעה על נימוקים כבדי משקל שיש בהם פוטנציאל ממשי לשינוי התוצאה.

המבקש לא הוכיח כי יש הצדקה ממשית לאי התייצבותו לדיון או כי היה נתון במצב רפואי כה קשה עד שלא יכול היה להגיש בקשת דחייה.

המבקש לא הראה בכל דרך כי נגרם לו עיוות דין כתוצאה מהרשעתו.

אין בענישה שנגזרה משום חריגה ממתחם העונש הרלוונטי לעבירה שבוצעה בנסיבותיה.

הבקשה אינה עומדת בתנאי המבחנים שנקבעו בפסיקה לצורך ביטול פסק דין שניתן בהעדר הנאשם.

בנסיבות אלה, הבקשה נדחית.

על המבקש לבצע הפקדת רישיון נהיגה במזכירות בית המשפט מיד עם תום עיכוב הביצוע שניתן לו כתנאי למניית פסילתו.

ניתנה היום, י"ב סיוון תשפ"ה, 08 יוני 2025, בהעדר הצדדים.