מנגד, סבורה ב"ב המדינה ,כי מהנסיבות המופיעות בדו"ח עולה שימוש לפיו הנאשם אחז מכשיר סלולארי ביד ימין, בגובה החלון וטענת הנאשם צריכה להתברר בהליך העיקרי. עוד הפנתה לתגובתו במעמד רישום הדו"ח, שלטענתה מהווה ראשית הודייה "יכול להיות סוף היום". לבסוף הפנתה לפסיקה אשר צורפה במועד מאוחר יותר ודנה בפרשנות שימוש.

דיון והכרעה:

כתב אישום הוגש לבית משפט כנגד הנאשם ומיוחסת לו עבירה של שימוש בטלפון שלא באמצעות דיבורית, שעה שנהג ברכב, בניגוד לתקנה 28(ב) לתקנות התעבורה.

תקנה 28(ב) קובעת כי אסור לאחוז ואסור להשתמש בטלפון נייד אלא באמצעות דיבורית בלבד, כאשר בהמשך מוסבר כי דיבורית מאפשרת שימוש בטלפון בלא אחיזה בו.

אחיזה היא סוג של שימוש בטלפון נייד. הסיבה לאחיזת טלפון בזמן נהיגה שמורה לנהג עצמו. בין אם מטעמי הרגל או כל סיבה אחרת. העובדה כי בכתב האישום נרשמה המילה שימוש ולא אחיזה אין בה כדי להביא לביטול כתב האישום ומקומה של טענה זו להליך העיקרי.

"השימוש הגובר בטלפונים בזמן נהיגה, הביא את המחוקק להתייחסות מפורשת לעניין אחיזה במכשיר הטלפון בזמן הנהיגה, שכן שימוש בטלפון ביד אחת בזמן הנהיגה, הינה אחת הסיבות הבולטות לתאונות הדרכים." ראה עפ"ת 58780-05-16 ברוך בן יוסף נ' מדינת ישראל, סע' 17 להחלטת כב' הש' אביגדור דורות.

עוד נקבע בעניין ברוך בן יוסף כי אחיזה בטלפון נייד בזמן נהיגה, מהווה עבירה על תקנה 28(ב)(1)(א) לתקנות התעבורה, ואין צורך להוכיח מהו השימוש המסוים, אותו ביצע הנהג בטלפון בזמן הנהיגה ברכב. ראה סע' 25 לפסק הדין.

דין הבקשה להידחות.

ניתנה היום, ט' ניסן תשע"ח, 25 מרץ 2018, במעמד הצדדים.