6. בנימוקיו ציין ב"כ הנאשם כי תוצאת הינשוף נמדדה בערכים נמוכים מאד, וכי אם היו מפחיתים כנדרש 7% מהתוצאה, אזי התוצאה שהיתה מתקבלת, קרי 280 מ"ק אלכוהול בליטר נשוף, היתה פחותה מרף האכיפה העומד על 290 מ"ק אלכוהול בליטר נשוף על פי הלכת עוזרי (עפ"ת (י-ם) 25457-04-10 מדינת ישראל נ' עוזרי (14.10.2010)). בנוסף לזאת, הנאשם עבר בצורה מושלמת את בדיקת המאפיינים. עוד הצביעה ההגנה על כך שלא ידוע מה התרחש בין הזמנים 18:02-18:11 לעניין עצירת הרכב ובדיקת הנאשם, כמו כן קיימים אי דיוקים לעניין המקום בו נערכה הבדיקה.

7. המשיבה מצידה השיבה כי עמדה בנטל הבאת הראיות והציגה פסיקה לפיה די בראיות בסיסיות על מנת שיידרש מהנאשם להשיב להן. במקרה דנא הוצגו לשיטת המאשימה ראיות פוזיטיביות ואובייקטיביות אשר יש בהן כדי להוכיח את אשמתו של הנאשם מעבר לכל ספק סביר. לחילופין נטען כי יש בראיות שהוצגו די כדי להעביר את הנטל לידי ההגנה. עוד טענה המאשימה כי הלכת עוזרי משמעותה כי רף האכיפה של הינשוף תחל בתוצאת ינשוף מעל 290 מק"ג לאחר הפחתת האחוזים ומקדמי הביטחון, ומכל מקום במקרה דנא מדובר על תוצאה גבוהה יותר.

דיון והכרעה

8. לאחר שעיינתי בחומר הראיות הכולל את עדויות השוטרים והמתנדב, וביניהם עורכי תע"צ, דוחות ומסמכים שהוגשו לתיק, נחה דעתי כי הצדק עם המאשימה.

9. בשלב זה של ההליך על בית המשפט לבחון האם הראיות שהוגשו על ידי התביעה, יש בהן בסיס, גם אם דל, בכדי להוכיח את יסודות העבירות המיוחסות לנאשם. אפנה בעניין זה לדבריו של השופט שמגר במסגרת ע"פ 732/76 מדינת ישראל נ' כחלון פ"ד לב(1) 170:

"בית-המשפט לא יטה אוזן קשבת לטענה שלפיה אין להשיב לאשמה אם הובאו ראיות בסיסיות, אם כי דלות, להוכחת יסודותיה של העבירה שפרטיה הובאו בכתב-האישום ראיות בסיסיות לענין זה אין משמען כאמור ראיות שמשקלן והיקפן מאפשר הרשעה על אתר, אלא כדברי בית-המשפט העליון ב-ע"פ 28/49, [1]. הנ"ל, ראיות במידה היוצרת אותה מערכת הוכחות ראשונית, המעבירה את הנטל של הבאת ראיות (להבדיל מנטל השכנוע) מן התביעה לנאשם. לענין משקלן של הראיות ובחינת אמינותן מן הראוי להוסיף, למען שלמות התמונה, כי ייתכנו נסיבות קיצוניות שבהן תעלה שאלה זו כבר בשלב הדיוני האמור: כך נקבע בשעתו, באנגליה, בגדר ככלל של פרקטיקה (‎NOTE PRACTICE), כי את הטענה אשר לפיה אין להשיב לאשמה ניתן להעלות, בעיקר, בהתקיים אחד משניים אלה: א. כאשר לא הובאה עדות כלשהי כדי להוכיח יסוד חיוני ומרכזי של האשמה, או ב. כאשר הסתבר בעליל, על פניו, כי כל הראיות שהובאו על-ידי התביעה הן כה בלתי-אמינות עד כי אף ערכאה שיפוטית בת-דעת לא היתה מסתמכת עליהן (E.R. 448 (1962) 1 AII). אך מובן הוא כי נסיבות מן הסוג השני, שבהן ייזקק בית-המשפט בשלב של תום פרשת-התביעה לענין האמינות, הן חריגות ומכאן גם שההזדמנויות אשר בהן ייעשה יישום מעשי של כלל הפרקטיקה הזה, יהיו נדירות.

אין לדקדק בשלב דיוני זה כחוט השערה ולערוך בדיקה מסועפת כדי להסיק אם אכן הוכח לכאורה כל פרט שולי וכל יסוד מישני מאלה שהוזכרו באישום. די בכך שיהיו ראיות לכאורה לגבי היסודות המרכזיים של האישום (ראה ע"פ 48/42, [5], הנ"ל)".

לעניין זה ראה אף ת"פ (מחוזי ב"ש) מדינת ישראל נ' אביטן (29.6.2005); ת"פ (מחוזי חי') מדינת ישראל נ' פאעור ואח' (12.9.2006).

10. במקרה דנא התרשמתי כי המאשימה הניחה תשתית ראייתית ראשונית, ואף מעבר לכך, להרשעת הנאשם בעבירה המיוחסת לו. לעניין דרישת השוטר לבדיקת נשיפה - ראה עדותו של המתנדב יוסף חסון והמסמכים שהוגשו מטעמו; אשר לשאלת מקום עצירתו של הנאשם - ראה עדותם של יוסף חסון, והשוטר ולדימיר גרברצקי וכן דוחות פעולה של השוטרים אסי חסון וערן כהן; לעניין השגחת הנהג משך לפחות כ 15 דקת טרם הבדיקה - ראה עדותו של השוטר ולדימיר גרברצקי אשר התייחס לעניין זה; אשר להלכת עוזרי - הצדק עם המאשימה, תוצאת מכשיר הינשוף במקרה דנא, עולה על הרף שנקבע בהלכת עוזרי. משכך, לטעמי קיימות ראיות לכאורה לגבי היסודות המרכזיים של האישום, כנדרש בפסיקה.

11. אשר על כן הטענה נדחית והנאשם ישיב לאשמה.

12. קובע דיון לשמיעת פרשת ההגנה וסיכומים ליום 8.9.2025 בין השעות 14:00 עד 15:30.

ניתנה היום, ל' ניסן תשפ"ה, 28 אפריל 2025, בהעדר הצדדים.