החלטה

1. בפני בקשה לביטול פסק דין שניתן בהעדר ביום 10.12.17.

2. המאשימה מתנגדת לבקשה.

3. המדובר בעבירה של נהיגה בקלות ראש בנגוד לסעיף 62(2) לפקודת התעבורה.

4. המבקש קיבל לידיו דו"ח המהווה הזמנה לדיון וכתב אישום. משלא התייצב לדיון בעניינו ביום 10.12.17 נשפט בהעדר כדין לפי סעיף 240 לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], תשמ"ב- 1982.

5. לטענת המבקש, לא התייצב לדיון מאחר ואיבד את ההזמנה לדיון. כבר נקבע בפסיקה כי אין בטענה זו כדי להוות עילה לביטול פסק הדין שניתן בהעדר ולגלגולו של ההליך מחדש [עיינו: רע"פ 10200/03 שחוח נ' מדינת ישראל, הש' ס. ג'ובראן, 4.12.03, רע"פ 3910/11 סימון ספיאשוילי נ' מ"י, הש' ס. ג'ובראן, 30.5.11].

6. הנאשם יכול היה בנקל להתחקות אחר מועד הדיון. טענות המבקש כי פנה למשטרת ישראל וכי לא עלה בידו לקבל את מועד הדיון תמוהות ולא מתיישבות עם ההגיון. הנאשם יכול היה לפנות למערכת המשטרתית לבדוק את מועד הדיון ו/או לבית המשפט ובנקל ניתן היה לאתר את המועד.

7. מועד העבירה היה ב 18.6.17 שאז קיבל הנאשם את הזימון . בהנחה שהדוח אבד והנאשם זכר כי הדיון בדצמבר, תמוה הכיצד נזכר לערוך את הבדיקה ברגע האחרון - בחודש דצמבר.

8. טענה כללית בדבר כפירה אין בה כדי להניע את ההליך מחדש. אין במפורט בבקשה כדי לענות על דרישות הפסיקה [עיין: רע"פ 9142/01 סוראיה איטליא נ' מ"י, הרכב: הש' א. ברק, הש' ת. אור, הש' א. מצא, 2.10.03].

9. העבירה חמורה, ותק נהיגה קצר והעונש שהוטל תואם את חומרת הנסיבות ועושה העבירה.

10. העונש שהוטל הולם ואף נוטה לקולא.

11. אין עיוות דין.

12. הבקשה נדחית.