1

1.         ראשית דבר:

הנני מזכה את הנאשמת מחמת הספק.

2.         נסיבות המקרה:

כנגד הנאשמת הוגש כתב אישום לפיו ביום 26/06/19 בשעה 10:20, נהגה בכביש 85 בחוסר זהירות, וזאת בניגוד לתקנה 21(ג) לתקנות התעבורה, התשכ"א - 1961. (להלן: "התקנות"). הנאשמת כפרה במיוחס לה. 

3.         דיון והכרעה:

2

המאשימה נשענת בגרסתה על הדו"ח אותו ערך רס"ל איהב גאנם (להלן: "השוטר") (ת/1) לפיה הנאשמת נסעה עם משקפי שמש וידה השמאלית מונחת על ההגה וידה הימנית מושטת כלפי מטה וראשה מופנה כלפי מטה למשך כ-5 שניות, חוזר לכיוון הנסיעה ושוב מורד מטה. עם זאת, הנאשמת הציג גרסה הגיונית לקרות האירוע אשר לא ניתן לשלול וזאת מן הטעמים הבאים:

·       לטענתה, היא כלל לא הביטה מטה והופתעה מהעובדה כי השוטר עצר אותה. תימוכין לכך היא העובדה כי מדובר בכביש ראשי ויכול כי הסטת הראש למטה למשך כ-5 שניות ופעם נוספת (כפי שטוען השוטר) היתה גורמת למפגע תעבורתי.

·       תמוה בעיני כי עובדה כה חשובה לכאורה בדבר נסיעתה של הנאשמת בזיגזג נשמטה מדו"ח הפעולה של השוטר לעומת עובדות פחות חשובות, ועובדה זו הנ"ל צוינה רק במזכרו של השוטר.

·       אין חולק כי הנאשמת הרכיבה משקפי שמש בשעת נהיגתה וכטענתה, יכול והדבר גרם לבלבול מצד השוטר באשר להפניית מבטה כלפי מטה, דבר אשר נשלל על ידי הנאשמת בכל תוקף. כמו כן, הנאשמת טענה כי נסיעה באיטיות מטעמי זהירות ולא בשל הסטת מבטה מטה כעולה מגרסת המאשימה.

·       אין בעובדה כי הנאשמת צילמה במכשירה הנייד את התרחשות האירועים לאחר שנעצרה וכי היתה נסערת ולטענתה התפרצה בבכי, כדי לשלול את גרסתה לקרות האירוע.

4.         סיכומו של דבר:

מאחר ונטל השכנוע רובץ לאורך כל הדרך על כתבי המאשימה, וזו נתמכת למעשה ע"י גרסת השוטר כעדות יחידה בלבד, ומאחר ולא ניתן לשלול את גרסת הנאשמת לקרות האירוע ולפיה לא ביצעה כלל את המיוחס לה עפ"י גרסת המאשימה כאמור לעיל, הגעתי למסקנה כי אין מקום להעדיף גרסה על פני רעותה ויש מקום במקרה דנן לזכות את הנאשמת מחמת הספק.

המזכירות תשלח העתק מהכרעת דין זו לצדדים.

כתובת הנאשמת עפ"י הודעת תשלום הקנס: רח' היערה 3/5א קרית אתא.

3

ניתנה היום, ו' אדר א' תשפ"ב , 7 בפברואר, בהעדר הצדדים