1

1.         ראשית דבר:

            הריני מזכה מחמת הספק את הנאשמת מהעבירה המיוחסת לה בכתב האישום.

2.         העבירה המיוחסת לנאשמת בכתב האישום:

לנאשמת יוחסה עבירה אחת מיום 13/3/13:

2

·        הנאשמת נהגה בדרך שאינה עירונית עם שטח הפרדה בנוי בה מותרת מהירות מירבית של 90 קמ"ש במהירות של 148 קמ"ש - עבירה על תקנה 54(א) לתקנות התעבורה, התשכ"א - 1961.

3.         העדים שהעידו בפניי בדיון מיום 6/5/15 (להלן: "הדיון"):

מטעם התביעה העיד:

·        מר ג'מאל גדבאן - בן זוגה לשעבר של הנאשמת (להלן: "ג'מאל")

מטעם ההגנה העידה:

·        הנאשמת בעצמה

4.         דיון והכרעה:

בבואו להכריע, שקל בית המשפט את השיקולים שיפורטו להלן:

א.        גרסת התביעה:

בחקירתה, העידה התביעה בדיון את ג'מאל, אשר לטענת ההגנה, הוא זה אשר נהג ברכב המדובר (להלן: "הרכב") בשעת ביצוע העבירה דלעיל. בדיון העיד ג'מאל מספר דברים עיקריים (עמודים 3-5 לפרוטוקול הדיון הנ"ל):

·        באותה תקופה בה בוצעה העבירה, היו ג'מאל והנאשמת נשואים באופן פורמלי והיו גרים באותו בית.

·        הוא והנאשמת קנו את הרכב אשר היה ברשותה ובבעלותה של הנאשמת מרגע הקנייה ועד היום. הוא היה נוהג ברכב הנאשמת רק כשהיה ביחד עם המשפחה, כאשר באותה תקופה בה בוצעה העבירה, היו לו ולנאשמת שני רכבים, פיאט והרכב המדובר.

·        הוא לא נהג ברכב באופן וודאי. יש לו רכב משלו שבו הוא נהג בתקופת ביצוע העבירה (פונטיאק של אבא שלו) ולנאשמת רכב משלה. הוא בכלל לא נסע בכביש בו בוצעה העבירה לכאורה עד לאחרונה כאשר הוא פוגש את הילד שלו, וזה נעשה עם הרכב שלו.

3

·        לא היה מודע לקיומו של תיק זה עד לקבלת צו ההבאה שהוצא נגדו ולא יודע על מה מדובר.

·        בטוח שהנאשמת בחיים לא תעזוב את הבית בשעה 1:30 בלילה (להלן: "שעת ביצוע העבירה") ותיסע ברכב בשעות כאלו. לא יודע מי נהג ברכב בשעת העבירה.

·        ברוב המקרים, כשנסעו ביחד, הנאשמת הייתה נוהגת. כשהיה יוצא עם חברים, זה לא היה בשעות כאלו מאוחרות ובכלל, הרכב היה נשאר ברשות הנאשמת.

            ב.         גרסתה של הנאשמת:

            בעדותה בדיון, העידה הנאשמת מספר דברים עיקריים (עמודים 6-7 לפרוטוקול הדיון):

·        הרכב היה רכב משותף. אף פעם לא היו להם שני רכבים בבית והרכב היה כל הזמן עם ג'מאל. אבא שלו אף פעם לא נתן להם את המפתחות של הרכב שלו. בנוסף, הייתה נוהגת ברכב רק בתוך הכפר.

·        בתקופה של העבירה, הנאשמת גרה בפקיעין וג'מאל עזב את הבית ולא היה גר איתה אלא במושב חוסן. כשעזב, לקח איתו את הכל, גם את הרכב.

·        בעדה הדרוזית, אליה משתייכים הנאשמת וג'מאל, לא נהוג לצאת בשעות הלילה, כך שבשעת ביצוע העבירה, לא הייתה הנאשמת עם הרכב וגם אם הייתה עם ג'מאל ברכב, הוא זה שנהג.

·        הרכב היה על שמה רק בגלל שג'מאל מוגבל ויש לו איחוד תיקים. הרכב נקנה מליסינג והיא חתמה על הרכישה שלו.

·        ג'מאל שיקר בעדותו.

ג.         הכרעה:

לאור כל האמור לעיל, ולאחר שבחנתי את גרסאות הצדדים, דעתי היא כי הצליחה הנאשמת לעמוד בנטל ההוכחה המוטל עליה וכי יש לזכותה מחמת הספק מהעבירה המיוחסת לה בכתב האישום, וזאת מן הטעמים הבאים:

o       עדותה של הנאשמת הייתה נחרצת, רציפה ועקבית ביחס למספר דברים מהותיים:

§        אף פעם לא היו לה ולג'מאל שני רכבים בבית.

4

§        הרכב היה כל הזמן עם ג'מאל, גם כשלא גר בבית בתקופת העבירה לכאורה.

§        בעדה הדרוזית לא מקובל לצאת מהבית בשעה כגון שעת ביצוע העבירה, והנאשמת הייתה שוהה בביתה כדרך קבע בשעה כזו, וככלל, נהגה ברכב רק בתוך כפר.

§        רק היא וג'מאל היו מבוטחים ונוהגים על הרכב.

o       העובדה כי הנאשמת התוודתה כי היא זו שחתמה על רכישת הרכב בליסינג ומשלמת עליו, לא מורידה לטעמי מהצלחתה בהרמת נטל ההוכחה דלעיל.

o       עדותו של ג'מאל בחלקה, תאמה ושירתה לטעמי דווקא את גרסתה של הנאשמת בדבר אי ביצוע העבירה המיוחסת לה:

§        הנאשמת בחיים לא תעזוב את הבית בשעת ביצוע העבירה.

§        הנאשמת בוודאות לא נהגה ברכב בשעת ביצוע העבירה.

§        מחד, טען ג'מאל בנוסף כי בתקופה של ביצוע העבירה היו לו ולנאשמת שני רכבים, פיאט והרכב המדובר (עמוד 4 שורה 30 לפרוטוקול הדיון).

ומאידך, טען ג'מאל לאחר מכן כי ביום בו בוצעה העבירה, היה ברשותו רכב פונטיאק של אבא שלו (עמוד 5 שורות 4-5 לפרוטוקול הדיון) . כל זאת, כאשר טענה הנאשמת כי אבא שלו אף פעם לא נתן להם את מפתחות הרכב שלו.

§        בנוסף, טען ג'מאל כי אינו יודע מי נהג ברכב בשעת העבירה. זאת, כאשר טענה הנאשמת כי רק היא וג'מאל היו מבוטחים ונוהגים על הרכב.

o       כל אלו הנ"ל, יוצרים בליבי ספק באשר לגרסתו של ג'מאל ובאותה נשימה, מסייעים לבית המשפט לגבש מסקנתו ביחס להרמת נטל ההוכחה ע"י הנאשמת דלעיל.

ד.         סיכומו של עניין:

5

·        הריני מזכה מחמת הספק את הנאשמת בעבירה המיוחסת לה בכתב האישום

·        המזכירות תמציא העתק מהכרעת הדין לצדדים

ניתנה היום, כ"ח חשוון תשע"ו , 10 נובמבר 2015, בהעדר הצדדים