1

לפניי בקשה לבטול פסק הדין שניתן בהיעדר ביום 06.10.21.

בבקשה נטען כי מעולם לא התקבל זימון לדיון ואילו היה זה מתקבל, היה מתייצב לדיון נציג מטעם המבקשת.

בנוסף נטען כי המבקשת מעסיקה עשרות עובדים, והרכב מושא הדוח היה בשימוש נהגים שונים.

נטען כי הזימון לדיון הודבק על דלתות משרדי המבקשת, וככל הנראה הזימון "נעלם" וכי, ככל הנראה, "ההדבקה" בוצעה מחוץ לשעות הפעילות.

המשיבה הגישה תגובה, במסגרתה התנגדה למבוקש.

2

המשיבה הפנתה לאישור המסירה, בציינה כי נ ג דואר ביקר בימים שונים ובשעות שונות, וכי המבקשת כלל לא התייחסה לעובדה זו ולא פירטה האם בשעות ביקוריו של נ ג דואר משרדיה היו סגורים. עוד נטען בתגובה, כי אומנם המבקשת טוענת לעיוות דין חמור שעלול להיגרם לה באם בקשתה תידחה, וזאת לנוכח הטיעון לפיו היא יכולה לאתר את מי שנהג בפועל במועד ביצוע העבירה, אולם בבקשה לא נמסרת זהותו של האחרון, ולא צורף תצהיר מטעמו

דיון והכרעה:

דין הבקשה להידחות.

המבקשת לא העלתה כל טענה ממשית נגד משלוח ההזמנה כדין לכתובת משרדיה, ואף לא העלתה כל טענה ממשית בדבר ההמצאה, אלא העלתה טיעון בעלמא לגבי היעלמות ההזמנה שהודבקה על דלתות משרדיה. לדידי, אין בטיעון זה כדי לסתור את חזקת ההמצאה כדין, ואפרט מדוע.

ראשית- אין די בציון פרטים כלליים לעניין "אבדן" או "היעלמות" אישור מסירה, כדי לבסס הפרכת חזקת ההמצאה כדין. הזימון הודבק על דלת המבקשת וזאת לאחר שקויימו שלושה ביקורים במקום בזמנים שונים. לעניין זה יפים הדברים הנקובים ברע"פ 5008/21, כב' השופט י.אלרון בבית המשפט העליון:

"על הטוען כי לא קיבל את ההודעה להסביר כיצד התיעוד החסר פגם ביכולתו להוכיח זאת, ולא להסתפק בטענה כללית, כנטען במקרה דנן (ראו רע"פ 5356/20 טחאן נ' מדינת ישראל [פורסם בנבו] (12.8.2020))".

וכן אפנה לאמור ברע"פ 6942/20 שם נקבע ע"י כב' השופט י. אלרון:

"אף כאשר חסרים פרטים מסוימים על גבי אישור המסירה, על הטוען שלא קיבל את ההודעה להסביר כיצד התיעוד החסר פגם ביכולתו להוכיח זאת - ולא להסתפק בטענה כללית שלפיה לא קיבל את ההודעה, כנטען על ידי המבקש במקרה דנן (רע"פ 5356/20 טחאן נ' מדינת ישראל (12.8.20))".

3

מן האמור לעיל יש ללמוד כי על מנת להפריך את החזקה יש צורך בנימוקים כבדי משקל ולא

בהשערות.

שנית- גם אם נניח כי אישור המסירה שהודבק אכן לא הגיע לידי מי מטעם המבקשת, לא מוסבר בבקשה דבר לעניין הזימון לדיון המקורי שהיה קבוע ליום 11.01.21, ולגביו סרוק אישור מסירה בתיק. האם כלל לא הייתה ידיעה על אודות הדוח? ואם התשובה על כך חיובית- כיצד נודע למבקשת על פסק הדין שניתן בהיעדר? השאלות הללו מעלות תהיות, וברי כי המבקשת לא צלחה משימת הפרכת חזקת המסירה.

בנוסף- המבקשת אומנם טוענת לעיוות דין שעלול להיגרם ככל שהרשעתה תיוותר על כנה, שכן יש ביכולתה להצביע על זהות הנהג שביצע את העבירה המיוחסת. ואולם- המבקשת אינה מוסרת זהותו בבקשתה.

בעניין זה יש לציין כי בהתאם לנימוקי הבקשה, מספר רב של נהגים משמתמשים ברכב מושא הדוח. לא ברור אם כעת, כשנה ו-9 חודשים לאחר המועד הנקוב בדוח המבקשת אינה נוקבת בשמו של הנהג, כיצד יעלה בידה לאתרו ככל שינקוף הזמן?

ומכל מקום- גם על מנת לבסס חשש לעיוות דין, יש צורך בטיעונים כבדי משקל יותר מאלו הנקובים בבקשה, ואין להסתפק בטיעון כללי לפיו קיים נהג בפועל. טיעון זה מקבל משנה תוקף שעה שהמדובר במבקשת שהינה חברה, שכן ברי כי נהג בשר ודם נהג ברכב ולא היא בעצמה, אולם על מנת לבסס את החשש הנדרש, יש מקום לבסס את הטיעון.

לעניין זה יפים דבריו של כב' השופט א. סלאמה בבית המשפט המחוזי בחיפה בעפ"ת 10086-11-21:

"גם באשר לקביעה בדבר היעדר חשש לעיוות דין אין להתערב, שכן המערער אף לא העלה כל טענת הגנה ממשית לגופו של עניין, וטענתו בדבר סיכויי הגנה גבוהים, הינה טענה בעלמא שאין לה על מה לסמוך.

4

            בעניין זה ראוי לשוב ולהזכיר, כי אין די לעניין קיומו של חשש לעיוות דין, כי מי שעותר להארכת המועד להישפט, יכחיש את העבירה המיוחסת לו. על מי שטוען לקיומו של חשש כאמור להציג טעמים הנתמכים בראיות ממשיות ואשר טומנים בחובם פוטנציאל ממשי לשינוי התוצאה (ראו והשוו לגבי החשש לעיוות דין לעניין בקשה לביטול פסק דין שניתן בהעדר; רע"פ 8427/17 מדינת ישראל נ' סאלם (25.3.2018)). לא שוכנעתי כי המערער דנן הניח בסיס כלשהו לטענה בדבר חשש לעיוות דין מפני אף אחד משני הדו"חות. טענתו כי אישור מסירה פגום יש בו כדי להזין את העילה של עיוות דין, דינה להידחות נוכח כל אשר פורט לעיל".

לנוכח האמור לעיל- הבקשה נדחית.

ההחלטה תומצא לצדדים.

ניתנה היום, כ"ז כסלו תשפ"ב, 01 דצמבר 2021, בהעדר הצדדים.