בפני בקשה לעיון חוזר על החלטה מיום 15.3.22 בעניין חישוב פסילה של המבקש.

1.      בתאריך 15.2.2007 ניתן גזר דין בעניינו של המבקש, כאשר בין יתר הרכיבים נפסל המבקש על ידי כב' השופט אטינגר למשך 3 שנים.

2.      בתאריך 13.3.22 הוגשה בקשה בהולה ביותר להורות למזכירות להנפיק אישור הפקדה מיום מתן גזר הדין -דהיינו מיום 15.2.2007.

3.      ב"כ המבקש כתב בבקשה הראשונה, כי הנימוק לבקשתו היא, שכב' השופט אטינגר לא כתב בגזר הדין שיש צורך בהפקדת רישיון נהיגה, ולכן סבר שאין צורך בהפקדה. לכן ביקש לפטור אותו מהפקדה כעת.

4.      בתאריך 15.3.22 הבקשה נדחתה על ידי. בהחלטתי קבעתי כך:

"          אין כל חובה שהשופט יציין בגזר הדין את החובה שרשומה בחוק ובתקנות. ככל שנרשמת הערה מסוג זה בגזר דין, אין מדובר באמירה שמקימה את החובה להפקיד את רישיון הנהיגה אלא באמירה שמשקפת את האמור בחוק."

5.      בתאריך 21.3.22 ככל הנראה בעקבות החלטתי, הוגש למזכירות בית המשפט 'תצהיר חלף הפקדה' ומזכירות בית המשפט הפיקה 'אישור הפקדה' החל מתאריך זה.

6.      במאמר המוסגר יאמר, כי מדובר בתצהיר אשר מציין כי גזה"ד ניתן בתאריך 20.9.2018 כאשר גזר הדין ניתן בשנת 2007.

התצהיר לכאורה נחתם בתאריך 20.9.2018 אך הוגש לבית המשפט רק בתאריך 21.3.22:

להלן התצהיר:

7.      מכיוון שמזכירות בית המשפט הפיקה אישור הפקדה החל ממועד זה לא אתייחס לתוכן התצהיר.

8.      יחד עם זאת, מהתצהיר עולה כי המבקש הבין כבר בתאריך 20.9.18, לפני 3.5 שנים כי עליו להפקיד את רישיון הנהיגה, שהרי הוא חתם על התצהיר במועד זה.

9.      לכן הטענה של המבקש שלא הבין שעליו להפקיד תצהיר אינה מובנת וסותרת את התצהיר שנחתם כ 3 שנים לפני הגשת הבקשה הראשונה.

10.  עתה,:

·        לאחר שחלפו כ 16 שנה מיום גזר הדין.

·        לאחר שחלפו כ - 3.5 שנים מאז לכאורה חתם המבקש על אישור ההפקדה.

·        לאחר שחלפה כמעט שנה מאז שנתתי את החלטתי הקודמת ומאז שהופקד 'תצהיר חלף' במזכירות בית משפט,

הגיש המבקש בקשה לעיון חוזר.

11.  הפעם בפי המבקש טענה עובדתית חדשה אשר שונה מהטענה העובדתית הקודמת שהעלה בבקשה הקודמת. הפעם הטענה היא :

12.  בפעם הקודמת טען המבקש שסבר שלא צריך להפקיד את הרישיון כי השופט לא כתב כך בגזר הדין.

היום הטענה היא כי המבקש סבר שלא יצטרך להפקיד את הרישיון בגלל הפקדות בתיקים אחרים.

13.  בפעם הקודמת צורף תצהיר לבקשה האומר כך:

14.  לבקשה החדשה לא צורף תצהיר.

15.  מדובר בטענות עובדתיות חלופיות הסותרות אחת את השנייה.

16.  מדובר בתיק משנת 2007 .

17.  המבקש שב ומטריד את בית המשפט בבקשות חוזרות ונשנות, כאשר קיים אישור הפקדה בתיק וכאשר המבקש חתם על תצהיר הפקדה בתיק זה בשנת 2018.

18.  הבקשה לעיון חוזר לא נובעת מעובדה חדשה שנתגלתה, אלא בגלל טיעון עובדתי חדש הסותר את הטיעון העובדתי בבקשה הקודמת ואת התצהיר הקיים בבקשה הקודמת.

19.  שתי הבקשות סותרות את העולה מהתצהיר שהוגש כ'אישור הפקדה' לאחר מתן החלטתי האחרונה.

20.  בית המשפט מחויב ליתן ביטוי לעקרון סופיות הדיון

ראו בעניין זה ע"פ(באר שבע) 4252/07 נאוה משיח נ' מדינת ישראל (5.11.07):

" לא אחת נאמר על ידי בתי המשפט כי ערכאות השיפוט אינן יכולות לאמץ מתכונת הנותנת גושפנקא עקיפה לחוסר האכפתיות של הציבור. [ראה דברי כב' הש' שמגר בבר"ע 418/85 פרץ רוקשטיין נ. מ"י פד"י ל"ט(3) 279.] על הציבור לדעת כי פתיחת בית המשפט עומדת בפניו כזכות מהותית, אולם זכות זו כפופה לפרוצדורה וזמנים בהם חייב הציבור לעמוד. עמידה בלוחות זמנים יש בה כדי לקדם את הסדר הציבורי, יעילות עבודתו של בית המשפט לרבות עשיית הצדק כלפי כלל הציבור. אי עמידה בזמנים, ולאחריה ביטול של פסקי דין של מתדיינים שלא התייצבו במועד אליו הוזמנו, תביא לסחבת ועומסים מיותרים בניהול התיקים, באופן המכביד לא רק על בתי המשפט כי אם גם על כלל הציבור הממתין ליומו בבית המשפט".

21.  לאור האמור, לא מצאתי כל עילה לעיין בחדש מהחלטתי.

22.הבקשה נדחית.

23.  לאור התנהלות של המבקש כמפורט לעיל, מורה כי המבקש ישלם הוצאות משפט בסך של 600 ₪.

הוצאות המשפט ישולמו בתוך 90 יום מהיום.

החוב מועבר למרכז לגביית קנסות, אגרות והוצאות ברשות האכיפה והגבייה, בהתאם למועדים והתשלומים שקבע בית המשפט.

ניתן יהיה לשלם את הוצאות המשפט כעבור שלושה ימים מיום ההחלטה לחשבון המרכז לגביית קנסות, אגרות והוצאות ברשות האכיפה והגבייה באחת מהדרכים הבאות:

·        בכרטיס אשראי - באתר המקוון של רשות האכיפה והגבייה, www.eca.gov.il 

·        מוקד שירות טלפוני בשרות עצמי (מרכז גבייה)  - בטלפון 35592* או בטלפון 073-2055000

·        במזומן בכל סניף של בנק הדואר - בהצגת תעודת זהות בלבד (אין צורך בשוברי תשלום).

ניתן היום, כ"ו טבת תשפ"ג, 19 ינואר 2023, בהעדר הצדדים.