עסקינן בבקשה לביטול פסק דין שניתן בהיעדר המבקש ביום 13.11.22, ונדון לקנס המקורי הקבוע בצדה של העבירה בגינה נשפט.

עיינתי בטיעוני הצדדים בבקשה ובתגובה.

בית המשפט ייעתר לבקשה לביטול פסק דין שניתן בהיעדר המבקש אם הייתה הצדקה להיעדרו מן הדיון או אם קיים חשש שנגרם לו עיוות דין.

אשר לתנאי הראשון, אני סבורה כי זה לא מתקיים בענייננו, שעה שמאישור המסירה בתיק בית המשפט עולה, כי הזמנה לדין נשלחה למבקש (לכתובת כפי שגם ציין המבקש בבקשה בפני) וחזרה בציון 'לא נדרש'; והמבקש לא הוכיח כי לא קיבל את ההזמנה לדין מסיבות שאינן תלויות בו ולא עקב הימנעותו מלקבלה, ולא הציג כל ראיה שיש בה כדי לסתור את חזקת המסירה הקבועה בתקנה 44א לתקנות סדר הדין הפלילי (רע"פ 8427/17 מדינת ישראל נ' אמנון סאלם; רע"פ 805/09 שמואל פרפרה נ' מדינת ישראל); ואין די בטענה, כי "לא זוכר שקיבלתי איזה שהוא מכתב שלא לקחתי מהדואר" כדי לסתור את חזקת המסירה; והמבקש לא בירר את נסיבות מסירת הדו"ח, ואף לא פנה לסניף הדואר לבירור טענתו; ולפיכך, יש לראותו כמי שקיבל את ההזמנה לדין.

אשר לתנאי השני - אני סבורה כי גם תנאי זה לא מתקיים בענייננו. על פי הפסיקה, יש להצביע על שיקולים כבדי משקל, שיש בהם פוטנציאל ממשי לשינוי התוצאה, על מנת שיבוטל פסק הדין בעילה של חשש לעיוות דין (רע"פ 8427/17 מדינת ישראל נ' אמנון סאלם (פורסם בנבו, 25.03.2018)).

ובענייננו, אין די בטענת המבקש בעלמא בדבר טעות בממל"ז ובדבר מצבו של הרכב כדי להסיק באשר לקיומו של עיוות דין; וגם המכתב מהמוסך שצורף לבקשה, אשר הופק מספר ימים לאחר האירוע, ללא פירוט המניעה הטכנית, ואף אינו חתום בידי גורם ספציפי ואינו נתמך בתצהיר, אינו יכול להועיל למבקש. לכך יש להוסיף את דברי המבקש במועד קבלת הדו"ח, אשר לא חלק על ממצאי המדידה שהוצגו לו על ידי השוטר האוכף וטען רק "לא שמתי לב", באופן המתפרש כשלעצמו כראשית הודאה.

לפיכך, הבקשה נדחית, ללא צורך בדיון במעמד הצדדים (רע"פ 8427/17 מדינת ישראל נ' אמנון סאלם (פורסם בנבו, 25.03.2018); ע"פ 4808/08 מדינת ישראל נ' שרון מנחם (פורסם בנבו, 06.01.2009)).

עיכוב הביצוע שניתן מבוטל בזאת.

ההחלטה תומצא לצדדים.

ניתנה היום, כ' כסלו תשפ"ג, 14 דצמבר 2022, בהעדר הצדדים.