1

הנאשם עתר לביטול כתב האישום בשל התיישנות.

כנגד הנאשם הוגש כתב אישום המייחס לו עבירה לפי תקנה 22(א) לתקנות התעבורה בכך שלא ציית לאור אדום ברמזור ונכנס לצומת כשהאור האדום דלק למעלה מ-5 שניות. מדובר בעבירה מתאריך 16.2.14.

לטענת הנאשם קיבל הודעה על ביצוע העבירה רק כשבועיים טרם מועד הדיון שנקבע ליום 16.4.15.

להוכחת מסירת הודעה לנאשם, ב"כ המאשימה הציגה תדפיס פלט ממוחשב ממערכת המחשוב המשטרתי, " מערכת דותן ", וטענה כי נשלחה לנאשם הודעה על ביצוע העבירה לכתובתו הרשומה.

דיון

סוגיית התיישנותה של עבירת תעבורה מסוג הזמנה לדין שהחשד לביצועה נסמך על צילום רכב, מוסדרת בהוראות סעיף 239א(ב) לחוק סדר הדין הפלילי וסעיף 225א(א1) לחוק סדר הדין הפלילי.

2

על פי הוראות החוק ניתן להגיש כתב אישום בעבירות תעבורה של הזמנה לבית משפט המבוססות על צילום רכב, אם נמסרה לנאשם הודעה על ביצוע העבירה או שהוזמן לחקירה בתוך 4 חודשים ממועד ביצוע העבירה.

תקנה 44 א' לתקנות סד"פ קובעת חזקת מסירה בעבירות תעבורה שסעיף 239א חל עליהן ולכן תקפה בענייננו. על פי הוראות התקנה, די בכך שהמאשימה תוכיח כי נשלחה לנאשם הזמנה או הודעה בדואר רשום כדי להקים את חזקת המסירה גם בלא חתימת הנאשם על אישור מסירה. הנטל על הנאשם להפריך את החזקה בכך שיוכיח כי " לא קיבל את ההודעה או את ההזמנה מסיבות שאינן תלויות בו ולא עקב הימנעותו מלקבלן ".

לאחר שבחנתי את טיעוני הצדדים, הגעתי לכלל מסקנה כי המאשימה לא הוכיחה משלוח הודעה לנאשם בדואר רשום.

התדפיס שהוצג על ידי המאשימה אינו מהווה ראיה לכך שהודעה כנטען אכן נשלחה לנאשם. לא הוכח כי מדובר ברשומה מוסדית לפי התנאים המפורטים בסעיף 36(ג) לפקודת הראיות.

התדפיס רשום בכתב זעיר אשר בקושי ניתן להבין ממנו אילו פעולות בוצעו, על ידי מי ומתי. בתדפיס ניתן לזהות רישום של תאריך 3.3.14, שהוא "זמן שליחה" של הודעה בדבר ביצוע עבירה אך לא הוצג מסמך המעיר על כך שההודעה נשלחה לנאשם באמצעות דואר ישראל.

לעניין זה קבע כבוד השופט בן יוסף בעפת (ת"א) 51229-04-15 אמיר אבו דין נ' מדינת ישראל לעניין דפי המחשב המשטרתי: " אין, בוודאי שאין באותם דפי מחשב כל ראיה לכך שנשלח דואר רשום או דואר כלשהו לידי המערער".

לאור זאת אני מקבלת את טענת הנאשם ומבטלת את כתב האישום.

להעביר את החלטתי לצדדים.

ניתנה היום, ד' חשוון תשע"ו, 17 אוקטובר 2015, בהעדר הצדדים.