הנאשם הורשע על פי הודאתו בביצוע עבירה בניגוד לסעיף 67 בפקודת התעבורה, תשכ"א -1961.

בהתאם לעובדות כתב האישום נהג הנאשם ביום 1.7.21 רכב באזור מעבר מיתר וזאת לאחר שביום 3.1.21 נפסל על ידי בית המשפט מלקבל או מלהחזיק רישיון נהיגה בתיק אחר.

 

הנאשם הודה במיוחס לו והצדדים טענו בפני לעונש באופן בו סיכמו על חודשיים מאסר בדרך של עבודות שירות ואילו יתר הענישה נטענה בטיעון פתוח ללא כל הסדר טיעון.

 

בטיעוניה, ציינה המדינה כי נהיגת הנאשם בזמן פסילה, באה בעקבות החלטה שיפוטית תוך פרק זמן קצר יחסית מהיום בו הפקיד הנאשם תצהיר לצורך תחילת מניית פסילתו. בנסיבות אלה עתרה המדינה לפסילה שלא תפחת מ- 18 חודשים לצד רכיב המאסר המוסכם.

 

ב"כ הנאשם סבר כי אין כל הצדקה לענישה הכוללת פסילה מעבר ל- 11 חודשים.

לשיטתו הנאשם עבר את מבחני הרישוי לדרגות רישיון נוספות מעבר לדרגה B ובכך עבר תהליך שיקומי שאפשר לו להתחיל ולעבוד בעבודה מסודרת כנהג משאית.

הנאשם התחתן לאחרונה, לא תלוי כנגדו מאסר מותנה בר הפעלה, ומאחר והצדדים סיכמו על עונש מוחשי הכולל מאסר של חודשיים לריצוי בדרך של ע.ש, הרי שאין הצדקה לתקופת פסילה שתחייב את הנאשם לעבור את כל מבחני הרישוי מחדש.

 

 

 

 

דיון וגזירת הדין -

הערך המוגן בעבירה של נהיגה של בזמן פסילה הוא שלום הציבור וזכותו לנוע בדרכים בבטחון.

בפרשה זו יש לקבוע את מתחם העונש הראוי ביחס לעבירה של נהיגה בזמן פסילה אשר התרחשה בעקבות החלטה אחת של בית המשפט שם נפסל הנאשם למשך 11 חודשים בגין עבירה זהה.

בעובדות כתב האישום אשר הוגש, לא יוחסה לנאשם עבירה נלווית לעצם הנהיגה בפסילה, לא נהיגה פוחזת של רכב, ועל פניו מורשה הנאשם במקור לנהיגה.

 

ביום 20.1.20 קבע בית המשפט המחוזי בבאר-שבע, כבוד השופטת שלו, בעפ"ת 21538-08-19 מדינת ישראל נגד גניים (להלן - פרשת גניים) את הדברים הבאים:

"לא אחת נקבע, כי העבירה של נהיגה בזמן פסילה היא אחת מעבירות התעבורה החמורות, שכן מעבר לסכנה הנשקפת לציבור, מנהיגתו של מי שרשות מוסמכת קבעה כי הוא מסוכן באופן המצדיק את פסילתו; הרי שמדובר בעבירה המבטאת זלזול בשלטון החוק וברשויות אכיפת החוק.

יפים בהקשר זה דברי כב' השופט לוי ברע"פ 6115/06 מדינת ישראל נ' אבו-לבן (8.5.07):

"נדמה כי אין צורך להרחיב אודות החומרה הכרוכה בנהיגה בזמן פסילה. בביצוע מעשה כזה מסכן הנהג, שכבר הוכיח בעבר כי חוקי התעבורה אינם נר לרגליו, את שלום הציבור - נהגים והולכי רגל כאחד; הוא מבטא זלזול בצווים של בית-המשפט; הוא מוכיח, כי לא ניתן להרחיק אותו נהג מהכביש כל עוד הדבר תלוי ברצונו הטוב... על כן נקבע בסעיף 67 לפקודת התעבורה, כי 'מי שהודע לו שנפסל מקבל או מהחזיק רישיון נהיגה, וכל עוד הפסילה בתקפה הוא נוהג ברכב שנהיגתו אסורה בלי רשיון לפי פקודה זו ... דינו - מאסר שלוש שנים'".

 

על כן, נקבע בפסיקה ענפה, כי על בתי המשפט להטיל בגין עבירה של נהיגה בזמן פסילה ענישה מחמירה, לרבות עונשי מאסר בפועל; ובעניין אבו לבן הנ"ל נקבע, כי אין מניעה להטיל עונש של מאסר בפועל בגין עבירה זו, גם על מי שלא תלוי ועומד נגדו מאסר על תנאי (ראו גם רע"פ 1211/12 ישראלי נ' מדינת ישראל (15.2.12)). הדברים נכונים, על אחת כמה וכמה, בעניינו של מי שאין זו הרשעתו הראשונה בעבירה זו. וכך נקבע ברע"פ 1483/19 ליפשיץ נ' מדינת ישראל (‏6.3.19, להלן- עניין ליפשיץ):

"נהיגה בכבישי הארץ בזמן פסילת רישיון טומנת בחובה סכנה לביטחונם ולשלומם של הנהגים והולכי הרגל שבסביבה, והיא אף משקפת יחס מזלזל בחיי אדם, בצווי בית המשפט ובחוק... בנוהגו בפעם השלישית בזמן פסילה, בעוד עונש מאסר בשל פסילה בזמן נהיגה תלוי ועומד מעל לראשו, ביטא המבקש כי אין עליו מורא הדין והוא אינו נרתע מסיכון חיי אדם. יש לייחס חומרה רבה להתנהגות זו, המצדיקה, בנסיבות העניין, עונש מאסר בפועל כפי שנגזר על המבקש". "

 

בפרשת גניים קבע בית המשפט המחוזי כמתחם ענישה ראוי עונש מאסר בפועל שנע בין 6 ועד 20 חודשי מאסר.

אלא שהמתחם לעיל נקבע בפרשת גניים על רקע הדברים הבאים:

 

"בענייננו, מעבר לחומרת העבירות כשלעצמן, הרי שהנסיבות הקשורות בביצוען, מציבות את הפגיעה בערכים המוגנים ברמה גבוהה. המשיב נהג ברכב לאחר שנפסל במסגרת חמישה גזרי דין שונים, לפסילה מצטברת של 88 חודשים; ובעת שרשיון הנהיגה שלו פקע לפני למעלה מ-14 שנה; ומכלול נתונים אלו, מעיד הן על רמת המסוכנות הגבוהה לבטחון הציבור כתוצאה ממעשיו, והן על רמת הזלזול וההתעלמות שלו מהוראות רשויות אכיפת החוק."

 

במקרים אחרים שקדמו לפסיקה לעיל, וכאשר הנסיבות היו שונות וקלות יותר, קבע בית המשפט המחוזי בבאר-שבע מתחמים אחרים לעבירה של נהיגה בזמן פסילה:

 

בעפ"ת 59810-07-12 דרור אביטל נגד מדינת ישראל נקבע:

"מתחם הענישה הקבוע לעבירות של נהיגה בזמן פסילה, נע בין מאסר על תנאי בנסיבות קלות באופן מיוחד, עד לתקופת מאסר בת שנה."

 

מתחם תקופת פסילת רישיון הנהיגה ביחס לעבירה של נהיגה בזמן פסילה, נקבע

בעפ"ת 43966-08-13 (מחוזי באר-שבע) חאלד זידאן נגד מדינת ישראל:

"הטווח של עשרים וארבעה חודשי פסילת רישיון הינו בתוך מתחם העונש ההולם, אשר נע בין 6 חודשים ועד לחמש שנים."

 

כפי שנקבע בסעיפים 40ב', ג' ו-ט' של חוק העונשין, לחומרת מעשה העבירה בנסיבות ובמידת אשמו של הנאשם יינתן המשקל הראוי לצורך קביעת מתחם הענישה המתאים למקרה הנדון.

 

בנסיבות הספציפיות של פרשה זו, כפי שנוסח כתב האישום בו הודה הנאשם, מידת הפגיעה בערך המוגן היא קלה, ולכן אני קובע כי מתחם הענישה בפרשה זו ינוע בין עונש של מאסר מותנה ועד לעונש של שנת מאסר בפועל.

מתחם הפסילה בפועל ינוע בין 6 חודשי פסילה ועד ל- 60 חודשי פסילה בפועל והכל כפי שנקבע

בפסיקה הרלוונטית שצוטטה על ידי לעיל לנסיבות קלות של ביצוע עבירה זו.

 

 

ניתוח נסיבות שאינן קשורות בביצוע העבירה -

 

הנאשם הודה ולקח אחריות מלאה ללא כל תיקון של כתב האישום עם הסדר חלקי ביחס לרכיב המאסר בלבד.

יש לקחת נתון זה לזכותו.

 

לחובת הנאשם עבירה פלילית אחת שאין לה זיקה לתעבורה ובגינה נגזר עליו מאסר מותנה.

מבחינה תעבורתית הוא אוחז ברישיון נהיגה משנת 2018 ולחובתו 3 הרשעות קודמות כאשר אחת מהן עבירת קנס, שנייה נהיגה ללא מלווה, ושלישית נהיגה בזמן פסילה.

עברו של הנאשם אינו מלמד על נהג זהיר בדרך כלל, אך מנגד לא ניתן להגדירו כעבריין תנועה כבד ורצדיוויסט שלחובתו ביצוע עבירות תנועה קשות (למעט האירוע הנוסף של נהיגה בפסילה).

אני מגדיר את עברו התעבורתי של הנאשם כעבר בינוני שיש לתת לו משקל הן ברכיב המאסר שלא יכול להיות בחלקו הנמוך של המתחם ובמשך הפסילה בפועל שתיגזר שגם היא לא יכולה להיות בחלק הנמוך של המתחם.

 

ככל שהדבר קשור לנסיבותיו האישיות של הנאשם, המדובר באדם יליד 2000 (בן 23) אשר הקים ממש לאחרונה משפחה והחל לעבוד בעבודה מסודרת כנהג משאית לאחר שעבר את מבחני הרישוי כנדרש גם לרכב כבד.

אני מסכים עם ב"כ הנאשם כי נאשם זה הוכיח בהתנהגותו כי פנה לדרך חיים נורמטיבית וצריכה להיות לנתון זה השפעה ממשית על רף הענישה בפרשה זו.

 

בנסיבות המתוארות לעיל, ולאחר שאיזנתי בין כלל השיקולים לקולה ולחומרה, אני מחליט כי תקופת המאסר המוסכמת בין הצדדים (חודשיים בדרך של עבודות שירות) היא תקופה סבירה ואני מאשר חלק זה של הסדר הטיעון שבין הצדדים.

ביחס לרכיב הפסילה, אני קובע כי תקופת פסילה בת 10 חודשים תשקף את משך הפסילה הראוי לפרשה זו באיזון עם עונש המאסר ועם שיקולי השיקום שחלים.

מאחר וכנגד הנאשם תלוייה גם פסילה מותנית בת הפעלה למשך 6 חודשים, אני קובע כי חודש וחצי מתוכה יופעל במצטבר וארבעה וחצי חודשים מתוכה יהיו חופפים, כך שבסה"כ יירצה הנאשם 11.5 חודשי פסילה כתוצאה מגזר דין זה.

 

לפיכך, הנני דן את הנאשם לעונשים הבאים:

 

א.        הנאשם יצהיר על התחייבות כספית בסך של 5000 ₪ להימנע מביצוע עבירה בניגוד לסעיף 67 בפקודת התעבורה (עבירה של נהיגה בזמן פסילה) והכל תוך שנתיים מהיום.

בית המשפט רושם בפניו את הצהרת הנאשם כמתואר לעיל וזאת במקום חתימה על התחייבות זו במזכירות בית המשפט.

 

ב.         הנני פוסל את הנאשם מלקבל או מלהחזיק רישיון הנהיגה לתקופה של 10 חודשים.

            רישיון הנהיגה יופקד תוך 120 יום מהיום במזכירות בית המשפט ואם לא יעשה כן יחשב

הנאשם פסול מיכולת לקבל או להחזיק רישיון נהיגה, אך פסילתו לא תימנה.

 

ג.         הנני פוסל הנאשם מלקבל או מהחזיק רישיון נהיגה לתקופה של 6 חודשים וזאת על תנאי למשך 3 שנים.

 

ד.         הנני גוזר על הנאשם 6 חודשי מאסר אשר ירוצו במידה והנאשם יבצע ויורשע בביצוע עבירה

של נהיגה בזמן פסילת רישיון נהיגה והכל תוך 3 שנים מהיום.

 

ה.        מורה על הפעלת 6 חודשי פסילה מותנית כפי שנגזרו על הנאשם בתיק 4040-12-20 בבית משפט זה ביום 3.1.21 לריצוי באופן בו חודש וחצי של פסילה יהיה מצטבר וארבעה וחצי חודשים חופפים לפסילה שנגזרה בסעיף ב' לעיל כך שבסה"כ יירצה הנאשם 11 וחצי (11 חודשים ועוד 15 ימים) של פסילה בפועל כתוצאה מגזר דין זה. (עיכוב הביצוע כמתואר בסעיף ב' לעיל).

 

 

 

 

 

 

 

ו.         גוזר על הנאשם 2 חודשי מאסר אותם יירצה הנאשם בדרך של עבודות שירות.

הנאשם יתייצב לתחילת ריצוי עבודות השירות במשרדי הממונה על עבודות השירות הצמודים לכלא באר-שבע ביום 7.5.23 בשעה 08:30 ויבצע את עבודות השירות במיקום שהגדיר הממונה בחוות דעתו שהוגשה לתיק בית המשפט בפרשה זו.

 

 

זכות ערעור תוך 45 יום מהיום

 

ניתנה היום, כ"ו אדר תשפ"ג, 19 מרץ 2023, בנוכחות הצדדים.