1

1.      בפני בקשה להורות כי עונש הפסילה שהוטל על המבקש התיישן.

2.      כנגד המבקש הוגש כתב אישום ולפיו יוחסה למבקש עבירה של עקיפה בדרך לא פנויה, עבירה בניגוד תקנה 47(ד) לתקנות התעבורה.

במעמד קבלת כתב האישום מסוג מסירה ביד, נמחר למבקש מועד אליו הוא מוזמן להתייצב לדיון, מועד הקבוע ליום 07.06.20064.

המבקש לא התייצב למועד אליו הוזמן.

כנגד המבקש ניתן פסק דין בהעדר והוטלו עליו עונשים של 3 חודשי פסילה, פסילה על תנאי של חודשיים למשך שנתיים וקנס 700 ₪.

2

מכאן הבקשה שבפני.

3.      לטענת באת כח המבקש, עונשו של המבקש התיישן לאור האמור בסעיף 10 לחוק סדר הדין הפלילי. לדבריה, בחלוף 17 שנים ובהיות פסק הדין חלוט יש להורות כי עונש הפסילה התיישן.

עוד טענה באת כוח המבקש, כי רישיונו של המבקש פקע בשנת 2008 וכי הפסילה הנדונה מונעת ממנו את חידוש הרישיון לאחר שעשה כל שנדרש להסרת המגבלות על רישיון הנהיגה.

4.      קראתי את הבקשה ואני קובעת כי יש לדחותה.

אין המדובר בסוגייה של התיישנות עונש פסילה, כטענת באת כוח המבקש, כי אם בשאלה האם מניין עונש פסילת הרשיון מתחיל מיום מתן פסק הדין או שמא מיום הפקדת הרשיון.

בעניין זה הוראות החוק ברורות ופירוש הדבר כי עונש פסילה ימנה מיום ביצוע הפקדה.

לפיכך, עונש פסילה אשר טרם החל מניינו, אם בשל כך שלא בוצעה הפקדת הרישיון או אם בשל כך שלא בוצעה הפקדת תצהיר חלף רישיון במקרה ואין בידיו רישיון נהיגה, אינו מתחיל להימנות ולכן אינו מתיישן.

            מפנה בעניין זה ל רע"פ 6445/18, ליאור דהן נגד מדינת ישראל, ניתן ביום 04.10.2018.

            אשר על כן, הבקשה נדחית.

5.      לאור טענת באת כוח המבקש כי אין למבקש רישיון נהיגה בתוקף משנת 2008, הרי שכפוף להגשת תצהיר לתיק בית המשפט, הפסילה תימנה מיום הגשת הבקשה, קרי מיום 08.06.21.

אם לא יוגש תצהיר לתיק בית המשפט, הפסילה לא תימנה ולכן לא תסתיים.

ניתנה היום, י"ט אב תשפ"א, 28 יולי 2021, בהעדר הצדדים.