1

עסקינן בבקשה לביטול פסק דין שניתן בהיעדר המבקש ביום 14.12.2016.

עיינתי בטיעוני הצדדים בבקשה ובתגובה.

בית המשפט ייעתר לבקשה לביטול פסק דין שניתן בהיעדר המבקש אם הייתה הצדקה להיעדרו מן הדיון או אם קיים חשש שנגרם לו עיוות דין.

2

אשר לתנאי הראשון - בענייננו, כפי שעולה מהדו"ח נשוא כתב האישום ומהטופס אישורי מסירה המצוי בתיק בית המשפט, - המבקש קיבל את ההזמנה לדיון במועד ביצוע העבירה, והוא חתום על הטופס אישורי מסירה שצורף לכתב האישום; כך שקיימת אינדיקציה ברורה לידיעת המבקש אודות הדיון בו נשפט בהיעדרו. אלא שלטענת הנאשם הוא לא קיבל הזמנה לדיון. כאמור, הזימון נמסר בד בבד עם מסירת הדו"ח במעמד ביצוע העבירה; ולא היה צורך בכל זימון נוסף, ושומה היה על הנאשם להתייצב לאותו דיון.

משאלו פני הדברים, לא הוכח כי היתה הצדקה להיעדרו של המבקש מן הדיון שהתקיים בהיעדרו.

אשר לתנאי השני - אני סבורה כי גם תנאי זה לא מתקיים בענייננו, שעה שהמבקש לא הציג טעמים של ממש לביסוס טענתו, כי יש לו טענות הגנה, ולא הצביע על שיקולים הנתמכים בתשתית ראייתית כלשהי שיש בה פוטנציאל ממשי לשינוי התוצאה, כנדרש על פי הפסיקה, על מנת שיבוטל פסק הדין בעילה של חשש לעיוות דין; ועל פי הפסיקה, אין די בהכחשת העבירה בעלמא בכדי להקים חשש לעיוות דין (רע"פ 8427/17 מדינת ישראל נ' אמנון סאלם (פורסם בנבו, 25.03.2018)).

יתרה מכך, בדברים שנרשמו מפיו של המבקש במועד רישום הדו"ח, לפיהם אמר לשוטר "אני ממהר לנתב"ג תעזור לי סליחה" לא באה הכחשה; ואף יש בהם משום ראשית הודאה. 

המבקש קיבל את יומו בבית המשפט והוא לא ניצל אותו מטעמים התלויים בו; ואין מקום בחלוף כמעט 5 וחצי שנים לחזור ולדון בעניין.

לפיכך, הבקשה נדחית, ללא צורך בדיון במעמד הצדדים (רע"פ 8427/17 מדינת ישראל נ' אמנון סאלם (פורסם בנבו, 25.03.2018); ע"פ 4808/08 מדינת ישראל נ' שרון מנחם (פורסם בנבו, 06.01.2009)).

עיכוב הביצוע שניתן מבוטל בזאת.

ההחלטה תומצא לצדדים.

ניתנה היום, כ"ה אייר תשפ"ב, 26 מאי 2022, בהעדר הצדדים.