1

1.         בפני בקשה לביטול פסק דין שניתן בהיעדר המבקש ביום 6.12.16 (להלן: "פסק הדין").

2.         במסגרת פסק הדין הורשע המבקש בעבירה של אי ציות לאור אדום ברמזור ונגזר עליו קנס בסך 1000 ₪.

3.         המבקש טען כי לא קיבל לידיו זימון לדיון בבית המשפט ולפיכך לא ידע על מועד הדיון. ציין כי לא ברור לו מדוע לא התקבל בידיו הדואר הרשום וכי יש לו "טענות בעלות משקל רב אשר סותרות את הנאמר בכתב האישום".

4.         ב"כ המאשימה התנגדה לבקשה וטענה כי המבקש הורשע בהיעדרו לאחר שזומן לדיון בעניינו בדואר רשום שנשלח לכתובתו וחזר בציון "לא נדרש" ובנסיבות אלה התקיימה חזקת המסירה. טענה כי המבקש לא פירט בבקשתו טענות או עובדות המעידות על כך שיגרם לו עיוות דין ככל שפסק הדין לא יבוטל.

2

5.         לאחר שעיינתי בבקשה, בתגובת ב"כ המאשימה ובאישור המסירה לא מצאתי כי מתקיימים טעמים להיעתר לבקשה.

6.         משלוח ההזמנה לדיון באמצעות דואר רשום מקים "חזקת מסירה" כאשר על הנמען מוטל הנטל להוכיח כי לא קיבל את ההודעה מסיבות שאינן תלויות בו. ראה לעניין זה רע"פ 8626/14 סמארה 10.2.15 וכן רע"פ 15/106 קריב 20.1.15.

7.         על פי סעיף 130(ח) לחסד"פ בית המשפט רשאי, על פי בקשת הנאשם, לבטל את הכרעת הדין וגזר הדין בהתקיים אחד משני התנאים: סיבה מוצדקת לאי התייצבותו לדיון או גרימת עיוות דין כתוצאה מהותרת פסק הדין על כנו.

8.         מאישור המסירה עולה כי הזימון נשלח אל כתובתו הרשומה של המבקש אך "לא נדרש" על ידו. בנסיבות אלה, המבקש לא הפריך את חזקת המסירה.

9.         מעבר לכך לא מצאתי בבקשה כי מתקיימות נסיבות מיוחדות או טעמים אחרים המצדיקים את קבלת הבקשה ואף לא תשתית עובדתית המצביעה על כך שייגרם למבקש עיוות דין אם לא יבוטל פסק-הדין. ראה לעניין זה גם רע"פ 4192/01 סוראיה איטליא, נז(6) 793 (2003).

10.       לאור כל האמור לעיל הבקשה נדחית.

ניתנה היום, ה' שבט תשע"ז, 01 פברואר 2017, בהעדר הצדדים.