בפני בקשה לביטול פסק דין שניתן בהעדר הנאשם. מתגובת התביעה עולה כי במפגש של הנאשם עם השוטר בשטח, בחר הנאשם לא להזדהות ועזב את המקום, ההזמנה לדיון נשלחה לביתו.

טענת הנאשם לפיה, שוחרר מהמקום ולכן לא קיבל כל הזמנה לדיון, אינה עולה בקנה אחד עם העמדה שמציגה המדינה (עמדה הנשענת על ראיות שבידי המדינה).

על ענייננו חלה הוראת סעיף 130(ח) לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב],

כדי שיבוטל פסק דין הנובע ממשפט אליו לא התייצב נאשם שזומן כדין יהיה על המבקש להראות טעם ממשי אשר מנע ממנו את היכולת להתייצב או להגיש בקשת דחייה מנומקת מבעוד מועד.

לחליפין עליו להראות כי נגרם לו עיוות דין כתוצאה מהחלטת בית המשפט.

בית המשפט העליון קבע ברע"פ 8427/17 מדינת ישראל נגד אמנון סאלם הלכה ברורה ביחס לנטלים בהם צריך לעמוד מבקש בבקשה מסוג זה כדי שפסק דין אשר ניתן בהעדרו יבוטל.

בית המשפט העליון אף קבע כי דיון בנוכחות הצדדים בבקשה מסוג זה הוא החריג ולא הכלל.

חובה על המבקש להצביע על סיבה המצדיקה את אי התייצבותו לדיון ולחליפין להראות כי נגרם לו עיוות דין וזאת אגב הצבעה על נימוקים כבדי משקל שיש בהם פוטנציאל ממשי לשינוי התוצאה.

בפרשה זו שלח המבקש בקשה מפורטת ובה מצויינת עמדתו.

המדינה הגיבה בכתב ולא מצאתי הצדקה לקיים דיון בנוכחות הצדדים לאור הבהרת הצדדים את טיעוניהם בפירוט רב בכתב.

אחר עיון בבקשה ובתגובת התביעה. לא מצאתי כל הצדקה לדיון מחודש בתיק זה:

המבקש זומן כדין למשפטו, והוא אשר יצר את המצב בו לא ניתן היה למסור לו זימון ידני במקור.

זימונו של המבקש באמצעות הדואר (שהוא זימון לגיטימי לחלוטין) נובע מהתנהגותו של המבקש עצמו במפגש עם השוטר, ואין אני מוצא הצדקה לאי התייצבות המבקש למשפטו בנסיבות שהוא עצמו יצר.

בנוסף, לא הוכח בכל דרך כי נגרם למבקש עיוות דין מעצם הרשעתו או מרף ענישתו.

הבקשה אינה עומדת במבחנים שנקבעו בפסיקה לביטול פסק דין שניתן בהעדר הנאשם.

משכך, הבקשה נדחית.

ניתנה היום, י"ז כסלו תשפ"ג, 11 דצמבר 2022, בהעדר הצדדים.