1.         לפניי בקשה לביטול פסק דין שניתן בהיעדר המבקש ביום 3.7.22 (להלן: "פסק הדין").

2.         המבקש הורשע בעבירה של נהיגה ללא רישיון נהיגה תקף (פקע בתאריך 7.2.19), עבירה מיום 6.10.21. במסגרת גזר הדין נגזרו עליו העונשים הבאים: קנס בסך 1,500 ₪, פסילה בפועל למשך חודשיים, ופסילה על תנאי לתקופה של חודשיים למשך שנתיים.

3.         לאחר ששקלתי טענות הצדדים החלטתי לדחות הבקשה.

4.         על פי סעיף 130(ח) לחסד"פ בית המשפט רשאי, על פי בקשת הנאשם, לבטל את פסק הדין בהתקיים אחד משני תנאים: סיבה מוצדקת לאי התייצבותו לדיון או גרימת עיוות דין כתוצאה מהותרת פסק הדין על כנו (ראו בנדון: רע"פ 9142/01 איטליא נ' מ"י, פ"ד נז(6) 793; רע"פ 7709/13 סאסי נ' מ"י, ניתן בתאריך 28.11.13).

5.         הדיון נדחה לבקשת המבקש בהחלטה מיום 27.3.22. משהגיש המבקש בקשה לדחיית מועד הדיון, באחריותו לבדוק מה עלה בגורל בקשתו ולהתעדכן בדבר מועד הדיון החדש.

            אשר לטענת המבקש כי אינו מתגורר בכתובתו הרשומה אלא אצל בת זוגו ולכן לא ידע אודות הדיון, הרי שעל המבקש היה לעדכן כתובתו הרשומה או לכל הפחות לדאוג לקבלת דברי הדואר הממוענים אליו באותה כתובת.

6.         ביחס לטענת המבקש כי לא התייצב לדיון כי בנו היה בבית החולים, המסמכים הרפואיים שצירף המבקש אינם רלוונטיים ליום הדיון אלא לתאריך 26.8.22.

7.         מעבר לכך, המבקש לא הציג טענות הגנה כלשהן ואף לא צירף תצהיר ערוך כדין. עוד יש לציין כי העונשים שנגזרו על המבקש, בשים לב לעברו התעבורתי, אינם חורגים ממתחם הענישה הנהוג לעבירה מסוג זה. נתתי דעתי לנסיבותיו האישיות של המבקש אולם במכלול הנסיבות, לא מצאתי כי הותרת פסק הדין על כנו תגרום למבקש עיוות דין.

8.         לאור כל האמור לעיל הבקשה נדחית.

9.         בשים לב לדחיית הבקשה, ההחלטה על עיכוב ביצוע פסק הדין מבוטלת.

10.       המזכירות תעביר עותק החלטתי זו לצדדים.

ניתנה היום, ד' כסלו תשפ"ג, 28 נובמבר 2022, בהעדר הצדדים.