1

לפני בקשה לביטול פסק דין שניתן בהיעדר הנאשם ביום 9.9.12.

1.         נגד הנאשם הוגש כתב אישום שעניינו נהיגת רכב בשכרות. ביום 26.6.12 כפר הנאשם - באמצעות ב"כ - במיוחס לו והתיק נקבע לשמיעת ראיות. לאחר מכן, ביום 2.9.12 ביקש ב"כ הנאשם להשתחרר מייצוגו והבקשה נענתה בחיוב. ביום 9.9.12 נשפט הנאשם בהיעדרו לאחר שהובהר כי ב"כ הנאשם בעת הכפירה ידע על מועד הדיון וידיעה זו כמוה כידיעת הנאשם עצמו. נוכח אי התייצבות הנאשם הוא נשפט כאמור והוטלו עליו עונשים שונים. יצוין כי מכיוון שהנאשם נדרש לחתום על התחייבות להימנע מעבירה בגדר גזר הדין אך לא חתם עליה, הוא נעצר וחתם על ההתחייבות ביום 31.10.12.

2.         ביום 17.12.15 הוגשה בקשה זו בה טוען הנאשם כי היה במעצר מיום 3.9.12 ועל כן לא היה יכול להתייצב לדיון ההוכחות שנקבע. לדבריו, עורך דינו לא ידע על מעצרו ולא דיווח על כך לבית המשפט. בנסיבות אלה ומכיוון שהנאשם עומד על חפותו הוא עותר על ביטול פסק הדין.

2

3.         התביעה מתנגדת לבקשה אך מסכימה, לפנים משורת הדין ובשל נסיבות המקרה והעובדה כי מדובר בתיק ישן יחסית, לבטל את גזר הדין בלבד ולקבוע את התיק לטיעונים לעונש.

דיון והכרעה

4.         כידוע, לצורך ביטול פסק דין שניתן בהיעדר הנאשם, נדרש הנאשם להצביע על שני טעמים העשויים להצדיק קבלת הבקשה: האחד, קיימת סיבה סבירה לאי התייצבותו לדיון. השני, אי ביטול פסק הדין יגרום לנאשם עיוות דין. יובהר, כי לצורך דיון ענייני בבקשה אין די בהעלאת טענות בעלמא בהקשר לטעמים האמורים אלא על מבקש ביטול פסק הדין לתמוך טענותיו בתצהיר המפרט את טעמיי הביטול.

5.         לאחר שעיינתי בבקשה הגעתי למסקנה כי לא הוצג טעם טוב לביטול פסק הדין. עם זאת, נוכח הסכמתה של התביעה לביטול גזר הדין, איעתר לבקשה באופן חלקי כך שישמעו שוב טיעוני הצדדים לעונש ויינתן גזר דין על יסוד טיעונים אלה. להלן אפרט עמדתי.

6.         כאמור, טוען הנאשם כי היה במעצר במועד דיון ההוכחות ועל כן נבצר ממנו להתייצב לדיון. כמו כן, טוען כי בא כוחו לא ידע על מעצרו. אין בידי לקבל טענות אלה. ראשית, בא כוחו של הנאשם שוחרר מייצוג לפני דיון ההוכחות כך שידיעתו אודות מקום הנאשם אין בה כדי להעלות או להוריד. שנית, מכיוון שבא כוח הנאשם ידע על מועד דיון ההוכחות, מתבקשת המסקנה כי גם הנאשם ידע על כך ומכל מקום הנאשם אינו טוען אחרת. טענת הנאשם כי היה במעצר אינה יכולה לסייע בידו שכן היה יכול להגיש בקשה מבעוד מועד לזמנו לדיון ההוכחות באמצעות שב"ס אך לא עשה זאת מטעמים השמורים עמו. נמצא כי לא הוצג טעם סביר לאי התייצבות הנאשם לדיון בעניינו. יתרה מזו, הנאשם לא הצביע על כך שאי ביטול פסק הדין יסב לו עיוות דין. הנאשם טוען אמנם כי הוא כופר במיוחס לו אולם לצורך דיון בבקשה זו אין די בכפירה סתמית ועל הנאשם היה לפרט - ולו בקווים כלליים - מהי ההגנה שלאורה צריך בית המשפט להשתכנע כי הותרת פסק הדין על כנו תסב עיוות דין. משלא הוצג, ולו בכלליות, כל קו הגנה אפשרי, דין הטענה להידחות.

7.         סיכומו של דבר: לא שוכנעתי כי מנסיבות המקרה עולה הצדקה לביטול פסק הדין. עם זאת, נוכח הסכמת התביעה לביטול גזר הדין ושמיעת הטיעונים לעונש, אקבל את הבקשה באופן חלקי כך שגזר הדין - ולא הכרעת הדין - יבוטל. התיק נקבע לטיעונים לעונש ליום 3.3.16 שעה 09.00. הנאשם מוזהר בחובת התייצבות.

המזכירות תעביר עותק ההחלטה לצדדים.

3

ניתנה היום, כ"ו טבת תשע"ו, 07 ינואר 2016, בהעדר הצדדים.