1

1.         לפניי בקשה לביטול פסק דין שניתן בהיעדר המבקש ביום 16.2.21 (להלן: "פסק הדין").

2.         במסגרת פסק הדין הורשע המבקש בעבירה של שימוש בטלפון ונגזר עליו קנס בסך 1,500 ₪.

3.         המבקש טען כי בתקופת הקורונה שהה זמן רב בביתו עם הילדים, ולמעט לעבודה לא יצא כלל, ולא נחשף לאנשים מטעמי זהירות ושמירה על המשפחה. טען כי בשל מצב הדברים נבצר ממנו להגיע לדיון בתיק זה וביקש לאפשר לו לקבל יומו בבית המשפט.

2

4.         ב"כ המשיבה ביקשה לדחות הבקשה על הסף.

5.         לאחר ששקלתי טענות המבקש ועמדת ב"כ המשיבה החלטתי לדחות הבקשה.

6.         על פי סעיף 130(ח) לחסד"פ בית המשפט רשאי, על פי בקשת הנאשם, לבטל את פסק הדין בהתקיים אחד משני תנאים: סיבה מוצדקת לאי התייצבותו לדיון או גרימת עיוות דין כתוצאה מהותרת פסק הדין על כנו (ראו בנדון: רע"פ 9142/01 איטליא נ' מ"י, פ"ד נז(6) 793; רע"פ 7709/13 סאסי נ' מ"י, ניתן בתאריך 28.11.13).

7.         המבקש אינו חולק על כך כי זומן לדיון כדין אלא שלטענתו לא התייצב לדיון בשל נסיבותיו האישיות. בנסיבות אלה, גם אם המבקש בחר שלא לצאת מביתו בשל החשש ממחלת הקורונה, הרי שיכול היה להגיש הודעה או בקשה לדחיית מועד הדיון בטרם מועד הדיון הקבוע או בסמוך לכך, אך במקום לפעול באופן זה, המבקש הציב את בית המשפט בפני עובדה מוגמרת בדבר אי התייצבותו לדיון והגיש בקשה לביטול פסק הדין כחודשיים לאחר מועד הדיון. עוד יש לציין כי במועד הדיון לא הוטל סגר על המדינה.

8.         המבקש אף לא הציג טענות הגנה כלשהן חרף החלטות בעניין זה מיום 13.4.21 ומיום14.5.21 ולא פירט כיצד הותרת פסק הדין על כנו תגרום לו עיוות דין. מעבר לכך, העונש שנגזר על המבקש, בשים לב לעברו התעבורתי, אינו חורג ממתחם הענישה הנהוג לעבירה מסוג זה.

9.         לאור כל האמור לעיל הבקשה נדחית.

10.       בשים לב לדחיית הבקשה, ההחלטה על עיכוב ביצוע פסק הדין מבוטלת.

אני מורה על הארכת המועד לתשלום הקנס עד ליום 1.8.21.

11.       המזכירות תעביר עותק החלטתי זו לצדדים.

ניתנה היום, כ"א תמוז תשפ"א, 01 יולי 2021, בהעדר הצדדים.