לפניי בקשה לביטול פסק דין שניתן בהיעדר ביום 31.03.22 (להלן: "פסק הדין").

המבקש, באמצעות בא כוחו, טוען כי לא התייצב לדיון מאחר שלא קיבל זימון להתייצב לדיון. עוד נטען כי, יש לקבל את הבקשה לנוכח חשש לעיוות דין, וזאת לנוכח קיומם של כשלים בראיות המשיבה.

בנוסף, נטען כי בשפרעם, העיר בה מתגורר המבקש, מתגוררים מספר תושבים עם אותו השם.

כבר עתה יודגש כי המדובר בטענות כלליות ולא מפורטות.

המשיבה התנגדה למבוקש.

דיון והכרעה:

סבורני כי דין הבקשה להידחות.

בתיק בית המשפט סרוק אישור מסירת הזימון לדיון, על גביו נקוב כי הזימון נמסר ביום 07.12.21 לידי נציג המבקש.

לציין, כי בתיק בית המשפט סרוק גם אישור מסירת פסק הדין, על גביו נקוב כי פסק הדין נמסר ביום 06.04.22 לידי אותו הנציג.

המבקש לא העלה כל טענה לעניין שני אישורי המסירה, ומכאן- הסיבה לאי התייצבותו לדיון נעוצה בו.

בנוסף, ביום 02.10.22 נסרק לתיק בית המשפט ייפוי כוח מטעם בא כוחו של המבקש, ולנוכח עובדה זו, במצטבר לטעמים שהובאו לעיל, הבקשה הוגשה בחלוף 30 הימים הנקובים בדין, וזאת ללא קבלת הסכמת המשיבה, כנדרש.

המבקש כפר בביצוע העבירה המיוחסת, אלא שהמדובר בכפירה כללית ולא מפורטת (ראה רע"פ 8427/17 מדינת ישראל נ' סאלם ואח').

לנוכח כל האמור לעיל, הבקשה נדחית.

פסק הדין שניתן ביום 31.03.22 יוותר על כנו.

לפנים משורת הדין, מורה על ביטול תוספת הפיגורים.

הקנס שהוטל ישולם עד ולא יאוחר מיום 12.03.23.

ההחלטה תומצא לצדדים ולמרכז לגביית קנסות.

ניתנה היום, כ"א שבט תשפ"ג, 12 פברואר 2023, בהעדר הצדדים.