1

הנאשם עותר לבטל את פסק הדין שניתן בהיעדרו ביום 16.2.22.

ב"כ הנאשם מציינת כי בשל טעות אנוש נרשם המועד ביומנה בתאריך אחר.

דיון והכרעה

לאחר שעיינתי בבקשה ובנספחיה כמו גם בשאר מסמכי התיק, נחה דעתי כי דין הבקשה להידחות, על אף שלא התקבלה תגובה מטעם המאשימה.

2

כידוע, שגגה אשר גרמה לאי התייצבות "אינה מהווה "סיבה מוצדקת לאי התייצבותו" לדיון, ואינה מצדיקה ביטול פסק דין שניתן בהעדר הנאשם" [רע"פ 1446/14 ריאד אסדי (26.3.14) ור' לאחרונה רע"פ 8427/17 מדינת ישראל נ' סאלם (25.3.18- להלן: "עניין סאלם")].

הדבר נכון גם לגבי שגגה של עורך דין, שהרי כבר נפסק כי "דין דומה יחול לגבי טעות משרדית של עורך-הדין המייצג נאשם או לגבי טעות הנובעת מחוסר תשומת-לב של הנאשם עצמו" (רע"פ 9142/01 סוראיה איטליא נ' מדינת ישראל [2.10.13]).

משכך, לא היה טעם מוצדק לאי התייצבותו של הנאשם, או מי מטעמו לדיון.

באשר לטענה השניה בדבר חשש לעיוות דין, הרי שהנאשם לא פירט טענתו כלל פרט לאמירה כללית וסתמית כי יש לבטל את פסק הדין על מנת למנוע עיוות דין. כידוע כפירה כללית אינה מלמדת על חשש לעיוות דין (ר' לדוגמא רע"פ 8427/17 אמנון סאלם,; עפ"ת 7150-10-15 עבד אלחלים ועוד).

לאור כל האמור לעיל, היות שמצאתי שלא היה טעם מוצדק לאי התייצבותו של הנאשם, או מי מטעמו, ובהיעדר חשש לעיוות דין, אני דוחה את הבקשה.

זכות ערעור כחוק.

ניתנה היום, א' אייר תשפ"ב, 02 מאי 2022, בהעדר הצדדים.