1.         לפניי בקשה לביטול פסק דין שניתן בהיעדר המבקש ביום 7.6.22 (להלן: "פסק הדין").

2.         במסגרת פסק הדין הורשע המבקש בעבירות של נהיגת רכב, כאשר תוקף רישיון הנהיגה שלו פקע בתאריך 12.8.10 וללא ביטוח בר תוקף על שימושו ברכב, עבירות מיום 8.5.22. במסגרת גזר הדין נגזרו עליו העונשים הבאים: קנס בסך 2,200 ₪, פסילה בפועל לתקופה של 12 חודשים, ופסילה על תנאי לתקופה של שלושה חודשים למשך שלוש שנים.

3.         לאחר ששקלתי טענות הצדדים החלטתי לדחות הבקשה.

4.         על פי סעיף 130(ח) לחסד"פ בית המשפט רשאי, על פי בקשת הנאשם, לבטל את פסק הדין בהתקיים אחד משני תנאים: סיבה מוצדקת לאי התייצבותו לדיון או גרימת עיוות דין כתוצאה מהותרת פסק הדין על כנו (ראו בנדון: רע"פ 9142/01 איטליא נ' מ"י, פ"ד נז(6) 793; רע"פ 7709/13 סאסי נ' מ"י, ניתן בתאריך 28.11.13).

            בקשה על פי סעיף 130(ח) יש להגיש בתוך 30 יום מהיום שהומצא לנאשם פסק הדין.

5.         אין מחלוקת כי הזמנה לדין עם תאריך הדיון נמסרה לידי המבקש במועד ביצוע העבירה. אשר לטענת המבקש כי היה מאושפז בין התאריכים 4.6.22-7.6.22 ולאחר מכן קיבל עוד 3 ימי מחלה, הרי שגם אם נבצר מהמבקש להתייצב לדיון במועד הקבוע או להגיש בקשה לדחיית מועד הדיון בעצמו או באמצעות מי מטעמו "בזמן אמת", יכול היה המבקש להגיש הודעה בסמוך לאחר מכן, משחלפה המניעה הרפואית, ולא להמתין ולהגיש הבקשה רק בחלוף כחצי שנה ממועד הדיון.

6.         יצוין כי מעיון בתיק האלקטרוני עולה כי פסק הדין נשלח למבקש בדואר והוא סירב לקבלו בתאריך 21.6.22. מכאן, שהבקשה אף לא הוגשה במסגרת המועדים הקבועים בחוק לעניין זה אלא בשיהוי שאינו מבוטל.

7.         מעבר לכך, המבקש לא הציג טענות הגנה כאשר מהאמור בבקשה אף עולה כי המבקש טרם חידש רישיונו. עוד יש לציין כי העונשים שנגזרו על המבקש, בשים לב למשך תקופת פקיעת הרישיו ועברו התעבורתי, אינם חורגים ממתחם הענישה הנהוג לעבירות מסוג זה. בנסיבות אלה, לא מצאתי כי הותרת פסק הדין על כנו תגרום למבקש עיוות דין.

8.         לאור כל האמור לעיל הבקשה נדחית.

9.         בשים לב לדחיית הבקשה, ההחלטה על עיכוב ביצוע פסק הדין מבוטלת.

10.       המזכירות תעביר עותק החלטתי זו לצדדים.

ניתנה היום, כ"ט שבט תשפ"ג, 20 פברואר 2023, בהעדר הצדדים.