1

לפני בקשה לביטול פסק דין שניתן עקב אי התייצבות הנאשם לדיון.

לנאשם נרשמה הזמנה לדין שעניינה אי ציות להוראות שוטר. בהזמנה לדין נרשם כי הנאשם עזב את המקום ואת ההזמנה לדין קיבלה "אחותו". הנאשם לא התייצב לדיון שנקבע ונשפט בהיעדרו.

הנאשם טוען כי יש לבטל את פסק הדין שכן לא ידע על הדיון. הוא מכחיש את חוקיות המצאת ההזמנה לדין לאחותו ואת אחריותו לאירוע, אם כי אינו מפרט בעניין האחרון. לטענתו לוקה ההזמנה לדין בסתירה בכך שנרשם בה כי הוא זוהה על פי מסוף ובנסיבות צוין כי זוהה ע"פ ת"ז שאינה ברשותו.

המאשימה מתנגדת לבקשה. לטענתה המצאת ההזמנה לדין לאחותו של הנאשם הייתה כשרה וחוקית ואין כל הצדקה להיעתר לבקשה.

דיון והכרעה

2

אין חולק כי הנאשם עצמו לא קיבל לידיו את ההזמנה לדין. את ההזמנה לדין, על פי האמור בה, קיבלה אחותו של הנאשם. מכיוון שמדובר בהזמנה לדין חל בעניינו סעיף 237 (א) לחוק סדר הדין הפלילי הקובע כי המצאה כדין לאדם היא "היא במסירה לידו; ובאין למצאו במקום מגוריו או במקום עסקו - לידי בן משפחתו הגר עמו ונראה שמלאו לו שמונה עשרה שנים". יוצא מכך שבעת שהנאשם נכח במקום הדרך היחידה להמציא לו את ההזמנה לדין הייתה במסירתה לידיו. החלופה של מסירת ההזמנה לדין לאחות הייתה אפשרית רק "באין למצאו במקום מגוריו או במקום עסקו". מכיוון שלא נעשה ניסיון למצוא את הנאשם במקום מגוריו או מקום עסקו מתבקשת המסקנה כי מסירת ההזמנה לדין לאחות הנאשם לא הייתה מסירה כדין ועל כן היעדרות הנאשם מן הדיון הייתה מוצדקת.

די בדברים אלה על מנת לחתום את הדיון ולבטל את פסק הדין. אעיר, למעלה מן הצורך, כי צודק ב"כ הנאשם בטענה כי לא היה מקום לסרוק לתיק בית המשפט מסמכים העשויים לשמש כראיות מבלי שניתן אישור לכך.

לאור כל האמור פסק הדין בטל.

אני קובע את התיק להקראה ליום 27.6.17 שעה 08.30.

ניתנה היום, ד' סיוון תשע"ז, 29 מאי 2017, בהעדר הצדדים.