1

בפניי בקשה לביטול פסק דין שניתן בהיעדר.

הנאשם נדון בהיעדרו לאחר שלא התייצב לדיון שהיה קבוע ליום 20.9.18; ואשר נקבע בנוכחות בא כוחו.

2

לטענת הנאשם, בא- כוחו שגה ברישום התאריך ביומן ולכן לא התייצב לדיון. עוד טוען הנאשם כי מאז הדיון הקודם הוא ריפא את הפגם וחידש את רישיון הרכב של הגרור.

הבקשה הועברה לתגובת המאשימה, אשר לא הגיבה עד למועד אותו קבעתי (21.11.18).

דיון והכרעה

לאחר שעיינתי בבקשה ובנספחיה כמו גם בשאר מסמכי התיק, נחה דעתי כי דין הבקשה להידחות, על אף שלא התקבלה תגובה מטעם המאשימה.

כידוע, שגגה אשר גרמה לאי התייצבות "אינה מהווה "סיבה מוצדקת לאי התייצבותו" לדיון, ואינה מצדיקה ביטול פסק דין שניתן בהעדר הנאשם" [רע"פ 1446/14 ריאד אסדי (26.3.14) ור' לאחרונה רע"פ 8427/17 מדינת ישראל נ' סאלם (25.3.18- להלן: "עניין סאלם")].

הדבר נכון גם לגבי שגגה של עורך דין, שהרי כבר נפסק כי "דין דומה יחול לגבי טעות משרדית של עורך-הדין המייצג נאשם או לגבי טעות הנובעת מחוסר תשומת-לב של הנאשם עצמו" (רע"פ 9142/01 סוראיה איטליא נ' מדינת ישראל [2.10.13]).

משכך, לא היה טעם מוצדק לאי התייצבותו של הנאשם, או מי מטעמו לדיון.

באשר לטענה השניה בדבר חשש לעיוות דין, המבקש לא טען כי לא ביצע את העבירה, אלא טען כי ריפא את הפגם (לאחר ביצוע העבירה). כידוע, "ניתן אם כן לקבוע, בשינויים המחוייבים, כי גם כאשר מדובר בבקשה לביטול פסק דין שניתן בהיעדר, יש להצביע על שיקולים כבדי משקל, שיש בהם פוטנציאל ממשי לשינוי התוצאה, על מנת שיבוטל פסק הדין בעילה של חשש לעיוות דין" (עניין סאלם הנ"ל).

מקום בו המבקש טוען טענה היכולה להשפיע על העונש בלבד, משקלה לעניין עיוות הדין קטן יותר.

בחינת העונש שהוטל על הנאשם, קנס בסך של 1,500 ₪, יחסית לחומרת העבירה מלמד כי המדובר בעונש מתון ביותר. רישיון הרכב של הנאשם פקע מעל לשנה וחצי , כאשר על פי צו התעבורה (עבירות קנס) התשס"ב- 2002, הקנס לפקיעה של 4 חודשים עד שנה (עבירה קלה יותר מזו שלפנינו), עומד על 1,000 ₪.

3

לאור כל האמור לעיל, היות שמצאתי שלא היה טעם מוצדק לאי התייצבותו של הנאשם, או מי מטעמו, ובהיעדר חשש לעיוות דין, אני דוחה את הבקשה.

ניתנה היום, ט"ז כסלו תשע"ט, 24 נובמבר 2018, בהעדר הצדדים.