1

בתיק זה העלה הנאשם טענת התיישנות כנגד האישום המיוחס לו.

לאחר ששקלתי את טענות הצדדים, החלטתי לדחות את הבקשה.

ראשית, אין חולק כי לכאורה עמדה לנאשם טענת התיישנות. המדובר בעבירה מיום 12.9.2015, וכתב האישום - כנגד הנאשם - הוגש רק בחודש ינואר 2018, דהיינו לאחר שחלפו יותר משנתיים ממועד העבירה.

עם זאת, במסגרת הדיון שנערך ביום 14.11.2017 נרשם מפי הנאשם, אשר בשלב זה טרם הוסב האישום כנגדו, כי הוא מוותר על טענת התיישנות.

כתב האישום הוגש בתוך ארבעה חודשים ממועד זה בו ניתן לומר כי הוכח כי לא הנאשמת המקורית - גב' קלימוביץ' - היא שנהגה ברכב.

2

עם זאת, הנאשם טוען כיום כי לא הבין את שאלת בית המשפט שהופנתה אליו בהקשר זה. הדיון הרלוונטי הנ"ל לא נערך בפניי, אלא בפני כב' השופטת פאר-גינת. הנאשם הגיש בקשה לתיקון הפרוטוקול אשר נדחתה בהחלטת כב' השופטת פאר גינת. כפי שנקבע בהחלטה מיום 5.12.2017:

            "השאלה הוצגה ללוין בבהירות, בפשטות, ולוין השיב עליה, כפי שהדבר מופיע בפרוטוקול, מבלי שהוא ציין כי לא הבין את השאלה"

אני סבור שיש בדברים אלה קביעה מפורשת של השופטת שדנה בתיק כי לא היה מצב של אי הבנה מצד הנאשם, ואין אני יכול לשמש כערכאת ערעור על החלטה זו.

בשולי אותה החלטה ציינה השופטת כי אינה רואה מניעה שהפרוטוקול יתוקן כי שיירשם כי ב"כ הנאשמת דאז, אשר הפך בינתיים לבא-כוחו של הנאשם כיום, מר לוין, ציין כי הוא סבור שלוין לא הבין את השאלה. אינני יכול לראות באמירה זו כשוללת את קביעתה העובדתית המפורשת כי הדברים הובהרו למר לוין.

אשר על כן, ולאור ההלכות כי אדם רשאי לוותר על טענת התיישנות נגדו, אינני רואה לנכון לקבל את הטענה בשלב זה, כאשר לפי קביעת השופטת פאר גינת, הנאשם וויתר עליה בפניה.

אשר על כן, הבקשה נדחית כאמור.

לאור חוסר הבהירות באשר למצב בהקשר למערכת האכיפה א'3, נקבע התיק בשלב זה למעקב ליום 8.3.2019 והחלטה באשר להמשך הטיפול בו תינתן מאוחר יותר.

ניתנה היום, כ"ב תמוז תשע"ח, 05 יולי 2018.