1

בפני בקשה לבטול פסק דין שניתן בהעדר כדין ביום 6.4.16.

למבקש יוחסה עבירה של נהיגה . ברכב שלגביו נמסרה הודעת איסור שימוש בניגוד לתקנה 308(ד) לתקנות התעבורה.

התביעה מתנגדת לבקשה.

המבקש ביטולו של פסק דין צריך להוכיח אחת משתי עילות: סיבה מוצדקת לאי ההתייצבות או חשש ממשי לעיוות דין [עיין: רע"א 418/85 רוקינשטיין נ' מ"י, פ"ד לט(3) 279, רע"פ 9142/01 סוריאיה איטליא נ' מ"י, הרכב הש': א. ברק, ת. אור, א. מצא, 2.10.03].

המבקש הוזמן כדין, הדוח שנמסר לידי המבקש מהווה הזמנה לדין וכתב אישום.

המבקש מציין כי איבד את הדוח ולא ידע על מועד הדיון .

בלבול או אובדן דוח אינם עילה לביטול פסק דין שניתן בהעדר (עיין: רע"פ 9142/01, רע"פ 5958/07, רע"פ 2991/11 , רע"פ 10200/03 שחוח נ' מדינת ישראל, הש' ס. ג'ובראן, 4.12.03 ).

2

הנטען בבקשה אינו מהוה סיבה מוצדקת לאי ההתייצבות.

גם לגופו של עניין אין הגנה.

המפורט בבקשה אין בו כדי להניע את ההליך מחדש. (עיין: רע"פ 9142/01 סוריאיה איטליא נ מ"י, הרכב: הש' א. ברק, הש' ת. אור, הש' א. מצא, 2.10.03, רע"פ 5076/12 כמאל מסראתי נ' מ"י, הש' א. שהם, 1.7.12).

העונש שהושת הולם את העבירה שבצידה נקבע פסילת מינימום ( 3 חודשים ) לרבות עברו המכביד של המבקש הכולל 78 הרשעות קודמות ופסילה על תנאי ברת הפעלה ( בת 3 חודשים).

אין עיוות דין.

הבקשה נדחית.

ניתנה היום, כ"ו ניסן תשע"ו, 04 מאי 2016, בהעדר הצדדים.